בואו נניח שאנחנו לוקחים את התלמיד הכי דחוי בכיתה, מלבישים אותו בבגדים צהובים, נותנים לו מכשיר ניווט לוויני ומשחררים אותו ברחובות ניו יורק. עכשיו אנחנו לוקחים את ארבעת החבר'ה שהכי שונאים אותו בכיתה, מלבישים אותם בסדינים צבעוניים ונותנים להם לרוץ ולחפש את הילד הצהוב המסכן. מה קיבלנו? סימולציה של משחק הוידאו הנוסטלגי "פקמן".
מספר תלמידים חרוצים באוניברסיטת NYU פיתחו לאחרונה את הגרסא המציאותית הזו ל"פקמן" כחלק מקורס על משחקים גדולים במסגרת תוכנית הלימוד האינטראקטיווית של החוג לתקשורת בבית ספרם. הפרופ' פרנק לאנץ, שתלמידיו הם שהעלו את הרעיון למשחק "פק-מנהטן", אומר שהמשחקים הם "תגובה היתולית לעירוב של החלל הפיסי והדיגיטלי בימינו. מיליוני אנשים מנהלים דרך המחשב תחומים רבים בחייהם, ובהם קניות, פעולות בנקאיות ותקשורת אישית".
"הרשת נהפכת לסוג חדש של חלל ציבורי", אומר לאנץ, ומוסיף באותה נשימה כי כל אותם מכשירים ניידים, כמו טלפונים ומכשירי GPS, משלבים מרכיבים וירטואליים בחיינו הגשמיים. "משחקים גדולים", לטענתו, מוצאים את מקומם ברווח הצר שבין השניים. לשחקנים, ככל הנראה, המשיכה למשחק היא הרבה פחות פילוסופית - מבחינתם, ככל שהמשחק גדל, גדלה ההנאה ממנו.
בארץ התופעה עדיין לא צברה מעריצים. הסיבה העיקרית נעוצה כנראה בעובדה שבארצנו הקטנה קשה למצוא רחובות אשר מסודרים בצורת רשת מושלמת, כמו בניו יורק. כמו כן, המראה של ארבעה אנשים, לבושים בסדינים ורודפים אחרי בחור מסכן וצהוב, יכולים לגרום ללא מעט פאניקה בקרב העוברים ושבים.
אינקי ובלינקי מחכים לך בסמטה חשוכה
6.6.2004 / 14:09