הרשת העולמית הופכת בימים אלה להיות פחות ופחות עולמית, דפי האינטרנט שאנו רשאים לצפות בהם הופכים להיות תלויים במיקום הגיאוגרפי שלנו. בעוד טכנולוגיית זיהוי המיקום הגיאוגרפי של גולשים מתפתחת, אתרי אינטרנט מגבילים את הגישה אליהם לגולשים ממקומות מסוימים בעולם והופכים את האינטרנט לקבוצות "איים" אוטונומיים שאין ביניהם קשר ישיר.
לדוגמה: נסו להריץ את המילה "Dentist" במנוע החיפוש "גוגל" כשאתם יושבים בניו יורק ותקבלו אך ורק אתרים של רופאי שיניים היושבים בניו יורק, נסו להיכנס לאתר קזינו בריטי ממחשב הממוקם בהולנד ותגלו שחסמו אתכם. פעילי זכויות אדם מתריעים כי המערכת לגילוי מקומם הפיזי של גולשים יכולה להביא למצבים בהם גולשים מארצות שונות, או אפילו מאזורי חיוג שונים, יקבלו מידע שונה. לדוגמה: חברה מסוימת עלולה להציג מחירים שונים לגולשים ממקומות שונים כדי להגדיל את רווחיהם או שפוליטיקאים עלולים לפרסם מצע פוליטי שונה לאזורים שונים בהתאם לאופי האוכלוסיה.
לא תמיד נעשות ההגבלות הללו ממניעים פוליטיים או אינטרסנטים, בשנת 2000 החליט בית משפט בצרפת להשתמש בטכנולוגיה לזיהוי מיקום גיאוגרפי כדי למנוע מאזרחים צרפתיים להשתתף במכירות פומביות של חפצים אשר היו שייכים לחיילי הצבא הנאצי; וחברת "אמריקה אונליין" משתמשת בשיטה זו כדי להגביל אתרים הכוללים תכנים פדופילים.
אין ספק כי המעקב אחר המיקום הגיאוגרפי של הגולשים הוא בעייתי ומציב שאלות מוסריות רבות, למרות זאת ההחלטה האם להשתמש בטכנולוגיה לזיהוי מיקום או לא, נמצאת בידיהן של כל חברה בנפרד וכיום אין הגבלות או חוקים לגבי השימוש בה.
יש גבול
14.7.2004 / 13:39