בחזרה לגלקסיה

אי מייל שקיבלתי הבוקר מחברת "אודיוגלקסי", המספר על השקת שירות חדש, העלה אצלי זכרונות נעימים על אחת מחלוצות תוכנות שיתוף הקבצים של העידן המוקדם והתמים משהו של האינטרנט. בהסתכלות עכשווית מדובר בתוכנה פרימיטיבית למדי אך כמו הרבה דברים ישנים, בעלת יתרונות שלא שוחזרו בתוכנות ה"צעירות".

אודיוגלקסי נוסדה ב-1999 על ידי מייקל מהראז' בטקסס, פחות או יותר במקביל לנאספטר, והציעה בדרכים שונות, ששוכללו במהלך פעילותה, אפשרות להוריד קבצי מוזיקה דרך ממשק מבוסס רשת. התוכנה היחידה שנאלץ המשתמש להוריד היה "לוויין" קטן שצף על שולחן העבודה ושימש למעשה רק כדי להציג איזה קבצים מורדים מהרשת כעת. המשתמש נדרש לחפש את הקבצים המבוקשים באתר החברה ולקבל בתשובה מספר אפשרויות לחיפוש מדוקדק יותר. החיפוש היה מגושם יחסית ודרש מהגולש להקליק על קטגוריה העונה לצרכיו ולרדת עוד מספר שלבים בשרשרת החיפוש כדי לראות מה גודל הקובץ או איכותו. אחת הבעיות היו שלא יכולת להיות בטוח שמדובר בגרסת האולפן שחיפשת או שקיבלת גירסת הופעה שהוקלטה בשירותים הציבוריים.

חשוב להזכיר כי בשנים המדוברות מרבית המשתתפים היו מחוברים לרשת דרך מודם דיאל-אפ ואינטרנט מהיר היה מיתוס בשלבי ניסוי למיוחסים בלבד. צרכן המוזיקה יכל להוריד מספר קבצים בודדים בכל פעם ברוחב הפס המצומצם שברשותו וההמתנה לשיר מסוים ארכה לפעמים זמן ארוך (ויקר מאוד באותו זמן). מה שכן, אנשי אודיוגלקסי ציידו את הפיתוח שלהם בפיצ'ר חשוב מאוד – אפשרות להתחבר לאתר ולתוכנה מכל מחשב באמצעות שם וסיסמה ולראות מה קורא בהורדות בבית או להוריד למחשב ממנו התחברו. בימי ההיי-טק הסוערים יכולתי לשבת בעבודה על אותו יוזר ניים ולהוריד הכל באופן כמעט חשאי, בלי תוכנה כבדה הדורשת משאבי מחשב והכל על בסיס רשימת אותה הורדות ארוכה שהרכבת בבית. נשמע פרימיטבי למדי? תזכרו שמדובר בשנת 2000 בערך וקאזה וסולסיק היו רק שמות חסרי משמעות.

ביוני 2002 הכל קרס בבת אחת, זמן קצר אחרי שנאפסטר נסגר על ידי הרשויות בארה"ב בעוון סחר במוזיקה פיראטית החרב של ה-RIAA הגיעה גם לצווארה של אודיוגלקסי. בהתחלה חסמה החברה הורדות של אמנים מסוימים שהיו חתומים בחברות תקליטים מסוימות. על הגזרה הזאת התגברנו בלי כל קושי, שינוי קל לשם הלהקה או חיבור של שתי מלים הצליח להתגבר על החסימה. אחר כך הורד כל האינדקס של הקבצים הבלתי חוקיים, אך גם כאן נמצא תיחמון כשניתן היה להוריד שירים דרך הקהילות השונות שהוקמו באתר. אחרי זמן מה הכל נחסם וקרס – אודיוגלקסי הגיעה לסופה הצפוי והידוע מראש.

על מותו של הלוויין החביב התגברתי די מהר באמצעות כל מיני תחליפים כמו winmx (תוכנת דרדלה שקיימת גם היום), קאזה ומורפיאוס המסוכנים ולבסוף הגאולה בדמותן של אימיול וסולסיק. היום נותר מאודיוגלקסי רק שריד קטן מהאתר שהיה פעם כה חשוב. מותר להוריד ממנו רק מבחר מצומצם של קבצים חוקיים ולהאזין לכמה עשרות אלפי אלבומים חוקיים.

המייל שקיבלתי מהחברה מציע שירות חדש שנקרא folder share מתכסה בתחפושת העברת קבצי וורד ומסמכים עסקיים בין עמיתים לעבודה שפותחים את המחשבים שלהם לכניסת "חברים מוכרים". למעשה נראה כי החברה מנסה לחזור לשוק הכל כך פופולרי של הורדות באמצעות טכנולוגיה שלא תסבך אותה עם הרשויות. שיהיה בהצלחה, אבל אני מסודר, תודה.