בראשית ימיו של מה שידוע כיום כאינטרנט, משרד ההגנה האמריקאי החזיק בבעלותו פרוייקט ששמו ARPAnet. אם הייתם חלק מהפרוייקט שהקים את הליבה של הרשת יצא לכם לעשות שני דברים: 1. לקבל משכורת מניקסון; 2. להעביר ברשת 50 קילו-בייט בשנייה, כמות מידע שוות ערך לשלושה עמודי טקסט. מאז חלו אי אלו התפתחויות - מבט קצר על היסטוריה של טלפונים ניידים בכל שנה נתונה ימחיש לכם את מושג הקידמה בשלל צבעים. ההבטחה החדשה לעתיד חדש היא NLR, רשת אופטית שתחבר אוניברסיטאות בארה"ב במהירות של 10 ג'יגה בייט בשנייה.
אחת הטענות נגד הרשת כיום אומרת שהרשת מארחת סוג חדש של מקארת'יזם. בזכות העובדה שהמשאבים כולם נמצאים בבעלותן של חברות גדולות, התנועה והתוכן ברשת נמצאים תחת פיקוח מתמיד. לפי קווי המתאר של NLR כל זה עתיד להשתנות תוך שנים ספורות. הרשת האוניברסיטאית לא רק תחבר אוניברסיטאות ברחבי ארה"ב ברשת של אלפי ק"מ של סיבים אופטיים, אלא גם תהיה לראשונה רשת שהתשתית שלה תהיה בבעלותם של המדענים שיצרו אותה. בעלות היא חיונית ליישומים מדעיים מתקדמים ומחקרי רשת והיא תאפשר למדענים לבנות רשתות IP משלהם. ברוב המקרים, כמו למשל במקרה של אלביין שהוא פרוייקט אבל התשתית שלו נמצאית בידיים של חברות מסחריות, החוקרים נאלצים לחתום על חוזה למספר שנים שחורג בהרבה מצרכי המחקר. ועוד, מכיוון שלחוקרים אין גישה לליבה של הרשת, היקף הניסויים הוא מוגבל.
לכל בועה יש מוצאי בועה
בתקופת בועת ההיי-טק, חברות כמו Worldcom ציפו לצמיחה חסרת תקדים של הרשת האופטית. וורלדקום השקיעו מיליארדי דולרים, חפרו תעלות והניחו סיבים בתקווה ובאמונה בכוחה של הטכנולוגיה. זמן לא רב לאחר מכן, באמצע 2002, וורלדקום הכריזה על פשיטת הרגל הגדולה ביותר בהיסטוריה של ארה"ב. יחד עם ההון של וורלדקום התפזרו מיליארדי דולרים נוספים שהושקעו בחברות סטארט-אפ שגם הם האמינו במעלות הסיב האופטי. אבל לאחר השלמת השלב הראשון של ה-NLR נראה כאילו המשבר האופטי היה רק עוד שלב חיוני בדרך להתבססותה של הטכנולוגיה.