בדרך כלל כתב משחקים ותיק כמוני נוהג לסיים משחק עד הסוף לפני שהוא רץ לספר לכם על רשמיו אבל במקרה של המשחק GTA: San Andreas אני הולך לחרוג ממנהגי. זה פשוט משחק כל כך טוב שאפילו אחרי יומיים בלבד (של משחק אינטנסיבי ובלתי פוסק) אני יכול להצהיר בהוד והדר: אם יש משחק ששווה 400 שקל, זה המשחק!
כמו ב-GTA3 וב-GTA: Vice City, כאשר אנו מקבלים את המשחק ליד אנחנו יודעים שבחודש הקרוב אנחנו הולכים להיות אנשים חסרי אחריות, חסרי חיים ומחוסרי שעות שינה. סדרת Grand Theft Auto תמיד ידעה לשאוב אותנו לתוכה ופשוט לא לעזוב, אפילו בשני המשחקים הראשונים, שהיו יחסית מאוד פשוטים.
San Andreas לוקח את כל מה שאהבנו ב-GTA ומכפיל אותו פי כמה וכמה. דבר ראשון המפה: היא הרבה הרבה יותר גדולה ממה שציפיתי. כמו תמיד הדבר הראשון שעשיתי במשחק היה לגנוב רכב ולהתחיל לנסוע, לא חשוב לאן, אחרי בערך 45 דקות של נסיעה רצופה (ופרועה במיוחד) החלטתי להסתכל במפה וגיליתי שעדיין לא ראיתי רבע ממה שיש למפה להציע. המרחבים עצומים ומגוונים, שכונות עוני, אזורים חקלאיים, אזורי תעשייה, בנייני משרדים, נמלים, שדות תעופה, אצטדיונים, הכל יש ב-San Andreas, והרבה.
גם כמות הרכבים גדלה בטרוף וכעת אפשר לרכב על כל דבר החל באופניים, דרך אופנועים, רכבי שטח, עשרות סוגי מכוניות פרטיות ומשפחתיות, משאיות, מטוסים, סירות ואפילו טרקטורים. כל רכב מתנהג בצורה שונה ויש תחושה שהמנוע הפיסיקלי של הרכבים שופר. גם בצורה שבה הרכבים נהרסים חל שיפור גדול ועכשיו הם מתפרקים לאט לאט ולחתיכות מאוד קטנות.
אין כבוד בין אדם לאדם
מבחינת העלילה עדיין קשה לי לפסוק כי אני עדיין לא קרוב לסיום המשחק אבל בינתיים אני מאוד מרוצה מהכיוון שהמשחק החדש לוקח. שנות התשעים, אנו משחקים בחור כהה עור בשם CJ, או Carl Jhonson, שמגיע לסאן אנדראס לאחר ששהה כמה שנים ב'ליברטי סיטי' (העיר שבה מתרחשת עלילת GTA3). CJ מגיע בדיוק בזמן להלוויה של אמא שלו אשר הותקפה ונרצחה, הוא מגלה שהכנופיה של האחים שלו איבדה מהכבוד שהיה לה פעם ושאף אחד לא התגעגע אליו.
CJ מחליט שזה לא יכול להימשך והוא מארגן את האחים שלו בחזרה ויוצא להחזיר לכנופיה שלו את השליטה ברחובות. אבל בגלל שאף אחד לא התגעגע אליו וכולם כועסים על כך שהוא נטש אותם, CJ צריך קודם לזכות בכבוד שלהם בחזרה. כאן נכנסת תוספת חדשה למשחק מד המצב. המד מראה לנו סטטיסטיקות שונות לגבי הדמות שלנו כגון: כבוד, שרירים, סקס אפיל, שומן וכושר. בשביל להעלות את הסטטיסטיקות שלנו אנו נדרשים לבקר בקביעות בחדר הכושר, לקנות לעצמנו בגדים קולים, שרשראות, קעקועים ותספורות מקוריות.
כך בעצם אנחנו מעצבים לעצמנו דמות ראשית שלא תראה כמו הדמות הראשית שמשחקים חברים שלנו, כל מספרה מציעה תספורות שונות, כנ"ל לגבי מכוני הקעקועים וחנויות הבגדים. מעבר לכך, אם נבחר לנסוע כל הזמן ברכבים במקום לרוץ ממקום למקום ונחליט שלא לבקר בקביעות בחדר הכושר, הדמות שלנו תשמין וזה ישפיע על הכושר, השרירים והסקס אפיל שלה, וכנראה גם על הכבוד.
בהתחלה הייתי בטוח שכל עניין חדר הכושר יהיה מעיק, סך הכל השליטה בדמות בזמן שהיא עושה כושר מסתכמת בלחיצה חוזרת על כפתור או שניים, אך בינתיים אני מאוד נהנה לטפח את הדמות ולראות איך היא לאט לאט הופכת לחיה רעה, שרירית ומקועקעת עם אפרו בלונדיני מזעזע ומכנסי הסוואה.
זה פשוט זה!
השליטה במשחק היא, כרגיל, תענוג. הג'ויסטיק של הפלייסטיישן הוא ללא ספק הדרך הנכונה לנהוג ברכבים. הלחימה נעשית על ידי לחיצה על כפתור שננעל על האויב ואז על ידי קומבינציות של הכפתורים השונים, ניתן גם ללמוד מהלכי קרב חדשים בחדר הכושר. מעבר לכך CJ, בדומה לכל כושי קשוח מהשכונה, יכול לטפס על גדרות או חומות, לעלות על פח אשפה וממנו למזגן וממנו לחלון ומשם לגג ובכלל, הוא יכול לנוע בצורה הרבה יותר חלקה מטומי ורסטי או הבחור עלום השם מהמשחקים הקודמים בסדרה.
אחת התוספות החשובות והפשוטות במשחק, היא היכולת לשחות. לא עוד החלקות מקריות למים שמסתיימות במוות, CJ יודע לשחות חזה וחתירה ואפילו לצלול. גם אם אנחנו עפים עם הרכב לתוך המים יש לנו מספיק זמן לצאת ממנו ולשחות אל חוף מבטחים.
אז מה בכל זאת אני יכול ללכלך על המשחק? הסאונד שלו לא מדהים, ואני לא מדבר על תחנות הרדיו שכמו תמיד נעשו על הצד הטוב ביותר. אני מדבר על הסאונדים של היריות או המנועים של הרכב, האיכות לא היסטרית ולפעמים הרובים נשמעים יותר כמו אקדחי קפצונים. מעבר לכך המשימות עדיין לא הפילו אותי מהרגליים ורובן הסתכמו במרדפים, חיסולים, בריחה מהמשטרה והסעת האחים ממקום למקום. אבל מצד שני אני עדיין בשלבים ראשוניים של העלילה ולדעתי מחכים עוד המון רגעי שיא בהמשך המשחק.
לסיכום משחק יותר טוב מסאן אנדראס לא תמצאו בתקופה הקרובה. אם יש משחק אחד שאתם מתכוונים לקנות השנה תדאגו שזה יהיה זה, גם אם יבקשו מכם 400 שקל עליו זה עדיין שווה כל אגורה. כמו תמיד רוקסטאר הוכיחה שהיא יודעת לפתח משחק שהוא הרבה מעבר למשחק, הוא חוויה סוחפת ששואבת אותנו אל תוך עולם חי, נושם, מרתק ומעניין.