מסיבת הרשת הגדולה - הסיפור האמיתי

הכן מחשבך לחורף
(יום חמישי 1800. מינוס 12שעות)
את ההכנות למסיבת הרשת התחלנו ביום שלפני המסיבה. פתגם ידוע אומר "קשה באימונים – קל בקרב", ולא התכוונתי לחסוך באמצעים, כדי להוכיח לכל המשתתפים שגם כתב אסטרטגיה יכול לצאת רגע מעמדת הפיקוד, לתפוסRocket Luncher ולהפוך כל שחקן פעולה שחושב את עצמו מומחה גדול ל- Quake, לשלולית קטנה ומבעבעת.
ההכנות שלי למסיבה התרכזו בשלושה תחומים עיקריים: תיק, מחשב וקפאין.תיק כידוע, הוא כלי קיבול המסוגל להכיל בתוכו ציוד יקר ערך תוך כדי חיסכון במאמץ מיותר של נשיאה על הידיים. אז לקחתי את התיק הכחול שלי, רוקנתי אותו מכל דפי הפוליו שהצטברו לי במהלך שלושת מבחני המגן האחרונים, ישבתי מול ספריית הדיסקים שלי והתחלתי בהכנות. בחירת המשחקים למסיבת הרשת הייתה האתגר האמיתי בהכנות. לא רציתי לקחת יותר מדי משחקים ועם זאת לא רציתי לסמוך על אחרים שביאו אותם בשבילי. אז התחלתי בהעמסה של המשחקים הגדולים: Quake III Arena, Unreal Tournament, Starcraft ו- Red Alert 2. לאחר מכן הגיעה ההעמסה של המשחקים הקטנים שקיוויתי לשחק: Total Annahilation, Black & White ו- Mechwarrior 4. אחרי תחום המשחקים, הגיע תחום המוזיקה שהצטמצם למיטב שירי פורטיסחרוף, הדיסקמן הנאמן שלי ויומן Gamer, שבלעדיו אני לא עוזב את הבית. לקחתי רגע להתפעל מהתיק הנהדר שהכנתי לי, ועברתי לנושא הבא הלא הוא המחשב. לשמחתי הרבה, עניין המחשב לא היה סיפור גדול עבורי. אנשים רבים מכל קצוות הארץ הגיעו למסיבת הרשת כאשר הם מצויידים במחשבים מכל הסוגים אותם הם נשאו בכוחות עצמם דרך מכוניות, מוניות ורכבות, תוך סיכון החלקים היקרים שברשותם. לעומתם, אני נהגתי בשיטת "הבה נתחכמה לו" והתקשרתי לחברי מקריית מוצקין הלא הוא רועי (אשר מוכר לציבור בתור Flamer), איש הציטים של Gamer ובחור נחמד לכל הדעות. "אין בעיה, אני אסדר לך מחשב ומקום טוב במסיבה", אמר פליימר מבעד לאפרכסת הטלפון ובזאת נסתיימה הבעיה שלי בכל הנוגע להעברת המחשב ממקום המבטחים בו הוא שוכן בפתח תקווה, ועד לחיפה הרחוקה. הנושא האחרון שהתחבטתי בו ארוכות היה כיצד להישאר עד במשך כל שעות המסיבה? אמנם אני רגיל להישאר ער עד השעות הקטנות של הלילה, אבל אף פעם לא הייתי צריך לשחק במחשב בצורה אינטנסיבית תוך כדי ולהישאר מרוכז במשך שעות ארוכות. שיחה קצרה עם Xenocide, אחד ממארגני המסיבה, הבהירה לי שבמקום יהיה דוכן קפה נייד, דבר שהתברר כיעיל במיוחד בשעות הקשות של המסיבה. על מנת להקדים תרופה למכה, יצאנו שגיא מעוז (כתב משחקי הפעולה של גיימר) ואנוכי במבצע סודי וחסר תקדים אשר נודע ברבים בתור "מבצע צידנית": התוכנית הייתה למלא צידנית בקרח ולשים בתוכה מבחר מוצרים עשירים בקפאין. המבצע נקבע לישיבת צוות גיימר הקרובה, אך עקב בעיות טכניות (משאיות מתפוצצות בכבישי ישראל) נבצר משגיא להגיע לישיבה ולכן נאלצנו לבטל. אסף, עורך גיימר שחזר זה עתה מתערוכת E3, מיהר להרגיע את הרוחות ולומר שהוא כבר יידאג למנה הגונה של קפאין במסיבה. קבענו את מקום המפגש של צוות Gamer בתחנת רכבת צפון בת"א בשעה 1530 בדיוק, עם הרבה ציפיות והתרגשות.
הדרך לאל-דוראדו (או לקניון קסטרא)
(יום שישי 1530. מינוס שעתיים וחצי)
לאחר נסיעה של כארבעים דקות, הגעתי למסוף רכבת צפון בת"א. שיחה קצרה עם שגיא, הבהירה לי שהוא כבר בדרכו. לא עבר זמן רב וראיתי אותו, יוצא מהרכב הגדול של אביו לבוש בחולצת Diablo II וקורן משמחה. התקשרנו למטה הראשי של Gamer (הפלאפון של אסף) וקול מוכר ענה מהעבר השני "בוקר טוב חיילים! אנחנו מעמיסים את הציוד על הגיימרמוביל ואנחנו מגיעים תוך 5 קטנות". לא הספקתי להגיד "אני אוהב את לארה קרופט", וכבר ראינו מרחוק את האוטו הירוק של יונתן (מסוג Ford למי שתהה) כשבתוכו לפחות 30 פדים לעכבר של NOLF ועשרות פוסטרים זרוקים מאחור. דלתות האוטו נפתחו וממנו יצאו אסף (בחולצת ה- UT שלו), מיצי (אח של אסף בחולצת EA) ויונתן (בחולצה אפורה). בלי דיבורים מיותרים ניגשנו להעמסת הציוד על המכונית של יונתן. עד מהרה התברר לנו שבתא המטען של האוטו כבר היו שני מחשבים, והכנסה של מחשב נוסף נראתה כמו משימה בלתי אפשרית. זאת כמובן עד שאסף הגיע עם רעיון מהפכני, ותוך חמש דקות שלושת המחשבים היו בתוך תא המטען, אשר נראה כאילו הוא עומד להיפתח בכל רגע. אבל רק המחשבה על לשאת מסך 17 אינץ'''' על הברכיים (שוב) כנראה הפחידה את שגיא ומיצי והם הסכימו לסידור.
תוך 10 דקות כבר היינו בכביש המהיר בדרך לחיפה ואז נתקלנו בו, הפקק האיום והגדול ביותר שראיתי מעודי. בעדו אנו עומדים בפקק, השיחה בגיימרמוביל קלחה והועלו נושאים שונים כגון מצבה של האינטרנט בארץ, נסיונות כושלים של יונתן להשתלט על העולם ובשלב מסויים זכינו לשמוע את אסף ויונתן בשלל חיקויים של רדאר צוללת באמצע הלילה. הפקק נמשך ונמשך ובדיוק כשנראה שכבר יצאנו ממנו, הנסיעה המהירה נמשכה רק כחמש דקות. אך גם חמש דקות אלו סיפקו לנו הרבה אקשן, כיאה לצוות כתבים של אתר משחקי מחשב. במהלך הנסיעה המהירה, אוטובוס שנסע לפנינו בלם בפתאומיות אך יונתן (הנהג) לא איבד את עשתונותיו וניסה לחתוך ימינה, אך לשווא. במהלך מיומן כמו שרק בחיל הים יודעים לעשות, בלם יונתן את הגיימרמוביל סנטימטרים ספורים לפני האוטובוס האימתני. אסף לעומת זאת, היה הרבה פחות רגוע מיונתן ותנועות ידיו ההיסטריות הראו שהוא כבר היה מוכן נפשית להימרח על השמשה הקדמית. לאחר שיצאנו מהפקק, הנסיעה עברה על מי מנוחות כשלפתע קולות משונים דמויי געיה של פרה נשמעו מתחת למכונית. יונתן עצר את האוטו בצד הדרך, ןיצא לבדוק את נסיבות האירוע. מנסיון אני יודע שכל רעש לא צפוי באוטו של יונתן עלול להסתיים בשהייה של שעה וחצי בתחנת דלק באיזור שכוח אל בארץ, ולכן קיוויתי שאולי הפעם הוא זכר למלא דלק לפני שיצא. לאחר כחמש דקות חזר יונתן והכריז: "יש לנו בעיה, אני צריך חבל". כמו בקווסט טוב, החבל היה בתא הכפפות של יונתן, ולאחר כחמש דקות נוספות יצאנו שוב לדרך. בשעה 1815 חנ