Alone in the dark 4-לבד בחשיכה 4

ההיסטוריה של הפחד
מאז 1992, הרבה לפני הוודו והג`יפורס, סדרת Alone In The Dark לוקחת אותנו שוב ושוב למחוזות הפחד והאימה האיומים ביותר של משחקי המחשב. איך הם עושים את זה? עם דמויות תלת מימדיות (פוליגוניות) המהלכות בתוך רקעים דו-מימדיים מצוירים ביד אומן (מה שנחשב בזמנו לחידוש מסעיר), סיפורים מסתוריים ומרתקים, והמון המון אווירה. יותר מכל משחק אחר, האווירה היא זו שמחזיקה את השחקן בלחץ. המוזיקה השקטה והאפלה, קולות הרצח והאימה המרוחקים, הרצפה החורקת... כל אלו הם שעשו את AITD לסדרת משחקי האימה הטובה ביותר אי פעם. השנה, באיחור משהו, נזכה סוף סוף לשחק בחלק הרביעי של סדרת האימה המשובחת הזו. הרעיון לא השתנה – הדמות היא אותה דמות (אבל הזמן מאז המשחק הקודם עשה לאדוארד קרנבי רק טוב...), הגרפיקה היא אותה הגרפיקה (אך השימוש ביכולות החדשות של המחשב האישי הפך אותה לפוטו-ריאליסטית ומפחידה מתמיד), הסיפור מתוחכם, עמוק ואפל כתמיד. רק דבר אחד השתנה – במקום להיוותר כנכס בלעדי לפי.סי, יוצא הפעם AITD לארבע קונסולות שונות, במטרה שהקיץ הזה, לא רק בעלי המחשב האישי ירעדו מפחד... לאחר ששיחקתי שעות רבות בגרסת הבטא של המשחק, אני יכול להכריז כבר עכשיו – כאשר יצא, AITD4 יציע חוויה מיוחדת מאוד, שבהחלט לא כדאי יהיה לכם לפספס.
"אכלופוביה" – הפחד מחושך.
אדוארד קרנבי, בלש פרטי בעל משיכה יוצאת דופן למקומות שכוחי אל ומלאים במפלצות ואנשים מטורפים, יוצא הפעם ל"אי הצללים", במטרה לחקור את מותו של צ`ארלס פיסק, אשר גופתו נמצאה על החוף. אותו צ`ארלס פיסק היה עסוק בחקירת שלושה לוחות אבן, שבדרך כלשהי מסוגלים לשחרר כוח אפל ואדיר על פני האדמה, הישר מעולם אחר (הגיהינום?). ביחד עם קרנבי יוצאת לאי הצללים גם אלין סדראק, ארכיאולוגית צעירה שהוזמנה למקום על ידי פרופסור מורטון, האדם שמצא את לוחות האבן המסתוריים. כבר בפתיחת המשחק מותקף המטוס שבו טסים אדוארד ואלין אל האי על ידי יצור מוזר וקטלני (אותו אנו לא זוכים לראות בפתיחה) ומופל. שני גיבורינו מוצאים עצמם מבודדים, לפחות לזמן מה. אדוארד נוחת לו הישר אל תוך חורשה קטנה הקרובה לאחוזה הנטושה שעל האי. מצויד באקדח, פנס רב עוצמה, וקור רוח שאין כמוהו, יוצא לו קרנבי לפילוס דרכו אל עבר האחוזה, כאשר בדרכו יאלץ להלחם במגוון של מפלצות מוזרות ורגעי אימה. אלין נוחתת לה ישר על גג האחוזה. מצוידת רק בפנס, אלין לא כל כך מסוגלת להגן על עצמה, ונאלצת לבלות את זמנה באחוזה בתחילה בעיקר בחקר חפצים שונים שהיא רואה ובריחה מכל מה שזז. בשלב מסוים במהלך המשחק נפגשים שני הגיבורים (רק כדי להיפרד שוב מייד לאחר מכן), וכל העלילה מלאה בשיחות ביניהם באמצעות מכשירי הרדיו שהם נושאים איתם. בתחילת המשחק תינתן לנו האפשרות לבחור באיזה מן הדמויות אנחנו רוצים לשחק. אפשרות זו יוצרת למעשה שתי עלילות שונות המשתלבות אחת בשנייה בתחכום רב.
המשחק עצמו מתרחש בדומה מאוד לכל משחקי הסדרה הקודמים מבחינת המשחקיות וממשק המשתמש. אנו מוליכים את הדמות שלנו באמצעות המקלדת בלבד, דרך רקעים דו-מימדיים מדהימים באיכותם. לחיצה על כפתור ה-Ctrl במקלדת, גורמת לדמות שלנו לשלוף את הנשק ולכוון אותו אל עבר האיום הקרוב ביותר, ובלחיצה על רווח יורים. לחיצה על כפתור S מדליקה את הפנס, המאיר את דרכינו במקומות אפלים (באפקט מרשים מאוד), ומקל עלינו את איתור החפצים החשובים למהלך העלילה. האינטראקציה של הדמות עם הרקע הסובב אותה נמוכה מאוד, וכוללת רק מספר מוגבל מאוד של חפצים כגון מתגי אור וחשמל, דלתות וחלונות. מדובר בבעיה היחידה שיכולתי למצוא במשחקיות של AITD4. במהלך המשחק אין לנו שום אפשרות "להשתמש" בסביבה לצורך הרבות או פיתרון החידות, והרקע נותר אך ורק כקישוט. מנוע תלת מימדי מלא היה יכול להועיל כאן, אולם יתכן שבכדי להגיע לרמת הפירוט המושגת ברקעים הדו-מימדיים היה נדרש מנוע גראפי זולל משאבים, בעל דרישות מערכת מוגזמות.
גרסת הבטא שקיבלתי לא קרסה אפילו פעם אחת במהלך המשחק. קטעי הוידיאו, המוזיקה והקול כבר כולם בפנים, ואני חייב לומר כי בשלב זה המוזיקה והאפקטים פשוט מדהימים. הדיאלוגים וקולות הדמויות מוקלטים ברמה נמוכה מאוד (מבחינת איכות שחקני הדיבוב) שאינה משתלבת עם האיכות הטכנית של שאר מרכיבי המשחק, ותקוותי היא שאלו ישתנו בהמשך. לכל אורך המשחק נתקלתי רק בבאג אחד, והוא חישוב צל לא נכון שגרם לקווים שחורים ומוארכים מאחורי הדמות במקום הצל החלק והמדויק בשאר המשחק. אחת הבעיות הקשות ביותר של משחקים המשתמשים ברקעים דו-מימדים מצוירים מראש היא זווית הצילום, המשתנה בכל פעם ומבלבלת את השחקן, כאשר לעיתים הרצון ליצור נקודות מבט "קולנועיות" ומרשימות יוצר משחק שקשה מאוד לשלוט בו. AITD4 אינו סובל מבעיה זו – המפתחים השכילו לבחור זוויות בחוכמה רבה, וזווית הצילום היא כמעט תמיד בדיוק זו שהשחקן היה רוצה לראות.
רגעים של אימה
מבחר הנשקים רחב ומעניין. חלק מהנשקים "רגילים" למדי, וכוללים אקדחים, רובי ציד ורובי רימונים, בין השאר. מספר נשקים אחרים שנמצא במהלך המשחק הן מכונות מוזרות שנבנו על ידי הפרופסור מורטון במיוחד בכדי להלחם עם יצורי האופל. בשל אפקט הפנס, אשר התאפשר בשל היכולות המדהימות של כרטסי ההאצה הגראפית בימינו, יכלו יוצרי המשחק ליצור רקעים אפלים ומפחידים, ממש כמו שצריך. בסופו של דבר, מה שבאמת הופך משחק או סרט אימה לחוויה מזעזעת הם אותם רגעים, שבו משום מקום מגיחה אל המסך מפלצת ענקית או גופה מדממת. אני שמח לספר לכם כי AIND4 מלא וגדוש ברגעים כאלו, מה שפשוט ישאיר אתכם כל הזמן מרותקים למסך. דוגמא שזכורה לי היטב הוא לובי ענקי ומואר היטב שנכנסתי אליו במהלך המשחק. ברגע שנכנסתי, האור לפתע כבה באחת, ושלל מפלצות הופיע לפתע משום מקום בשאגה נוראה. ברשלנות פושעת, לא דאגתי לטעון את הרובה שלי לפני הכניסה לחדר, ומצאתי את עצמי מת עוד לפני הירייה הראשונה... האקשן במשחק תופס רק את המקום השני לאחר ההרפתקה, אך הוא בהחלט עשוי היטב ומהנה. אם אתם א