משפחה בהפרעה

הוא מזג לעצמו כוס וויסקי נקייה והתיישב מול החלון, מביט החוצה. שלושים שנה שהוא עובד בחברה הממשלתית למדליות ומטבעות והוא תמיד פחד מהיום הזה. כבר שלושים שנים שהוא ממציא כל שבוע עדליון אחר, שמתאים לרגע אחד ספציפי בחיים. בשנות השמונים היה לו להיט עם עדליון 'צאתך לשלום, שובך לשלום' ומאז יש לו בחברה שם של גאון. אפילו שהעדליונים האחרונים שלו: 'צהריים טובים' ו-'ברוך שובך מהבריכה' לא נמכרו טוב כלל.

וכעת הוא הביט בתליון החדש שבידו והוא ידע שהכל נגמר. את התליון הזה שלח לו אחיו מאמריקה בצירוף עם פתק קטן שאמר "היית צריך להישאר יועץ מס", זה היה תליון של המילניום החדש. קטן, שחור וקל במיוחד. במרכז התליון ישב לו מסך LCD בגודל אינץ' אחד, על המסך התנוססה תמונה של אחיו מחייך בהתנשאות הרגילה שלו בזמן שהוא מחבק את אשתו הצעירה.

שתי שניות אחר כך התמונה התחלפה וכעת ניתן היה לראות את שני התאומים השמנים של אחיו, אוכלים גלידה ולובשים בגדי ים שקטן עליהם בכמה מידות. "לעזאזל" הוא חשב לעצמו, "זה חתיכת תליון מתוחכם". את התליון היה ניתן לחבר ישירות למחשב ולהעלות לתוכו איזה תמונות שרוצים, 512 הקילו בייט שלו הספיקו ל-56 תמונות צבעוניות באיכות לא רעה והיתה לו סוללה נטענת.

איך לעזאזל הוא אמור להתמודד עם התליון הזה? נקודת האור היחידה שהוא ראה היתה מחירו הגבוה יחסית. 60 דולר... "כמה זה 60 דולר בימינו?" חשב לעצמו. הוא הוציא את מחשב הכיס שלו וערך כמה חישובים, זה יצא פחות ממה שהוא חשב. "לעזאזל, הייתי צריך להישאר יועץ מס"...