טוב, אני חושב שהגיע הזמן לעשות לזה סוף. לא שאני מאמין שהכתבה הזו תשנה את דעתו של מישהו לכאן או לכאן אך אני לא יכול לעמוד מהצד כשאני רואה מה עושים למשחקי המחשב, שאני כל כך אוהב ומעריך. נראה כאילו הויכוח על אלימות במשחקי מחשב היא כמו הויכוח על צמחונות או על קיומו של האל או שאתה מסכים, או שאתה לא מסכים. אין שום טיעון שבעולם שיגרום לך להגיד "אתה יודע מה, אתה צודק, אין אלוהים" או "וואלה, אתה צודק אני אפסיק להיות צמחוני".
בכל הנוגע למשחקי מחשב יש את אלו שמאמינים שהמשחקים גורמים לאלימות ויש את אלו שמאמינים שהמשחקים משחררים אלימות שהיתה אגורה בפנים. גם בישראל ישנה תנועה המתנגדת לאלימות במשחקי מחשב (עם דגש חזק על התנגדות לאלימות, ולא למשחקי המחשב) ומסתבר שהבוקר (א') בשעה 11:00 יחתום הרב הראשי לישראל, יונה מצגר, על עצומה ענקית (2 מטר גובה) כנגד אלימות במשחקי מחשב , בלשכתו ברחוב ירמיהו 80 ירושלים. הציבור הרחב נקרא לבוא ולחתום גם הוא על העצומה, שמהווה חרם צרכנים על החברות המפיצות משחקי מחשב אלימים.
מארגנת העצומה, שרון הניג אומרת "האלימות בחברה הישראלית מתחילה בבית. גם ילד שקיבל את מיטב החינוך בפינה אחת של הבית, ובפינת המחשב היה צריך להרוג, לדרוס, לדקור ולהשחית סופו שיצא אלים. לאלימות שאנו נתקלים בה בכל מקום יש כתובת, ואנו לא נרפה עד שידע כל הורה כי הוא מפקיד את חינוך בניו בידי משחקים עם אלימות בלתי נתפסת שתלך איתו הלאה בהמשך חייו הבוגרים."
כמו כלבים
כמו שאני רואה את זה, גברת הניג כנראה לא יודעת במה משחקים הילדים שלה כשהם לא מול המחשב. כשאני הייתי ילד, ומשחקי מחשב אלימים עדין לא היו קיימים, אני וחברי היינו משחקים ב"קאובויים ואנדיאנים" בו היינו יורים זה בזה, קושרים זה את זה (ואפילו מקרקפים זה את זה, אם היו מספריים באזור). לפעמים היינו משחקים ב"שוטרים וגנבים" שכלל, שוב, יריות ומכות לרוב. וזה כשלא היינו זורקים זה על זה תפוזים בפרדס, או רגבי אדמה בשדה.
ואני אשכנזי, חנון ומשקפופר מפרבר של כפר סבא, קשה לומר שהיינו ילדים אלימים. גם אם תביטו בשני כלבים משחקים הם משחקים בלטרוף אחד את השני, זהו טבעו של משחק. המוח שלנו מבין שני דברים חיים ומוות, חזק וחלש. מטרתו של משחק היא לבדוק מי "יחיה" ומי "ימות", מי החזק ומי החלש. אז נכון, אפשר גם לשבת ולשחק 'טאקי' כל היום, או חלילה שחמט. אבל כולנו יודעים בדיוק איזה ילדים יוצאים ממשחקים כאלה (בלי להעליב אף אחד, כמובן).
מה שאני עוד ממליץ לגברת הניג, הוא ללכת למסיבת רשת, אם היא בכלל יודעת מה זה, ולראות במו עיניה את הילדים "האלימים" שהיא כל כך מפחדת שיגדלו לה בבית. אני אישית נכחתי בעשרות מסיבות רשת, חלקן קטנות ואינטימיות וחלקן ענקיות בהשתתפות מאות שחקנים בו זמנית. במשך 8, 10 ואפילו 14 שעות, הזאטוטים האלה לא הפסיקו לירות, לדקור, לשרוף ולפוצץ אחד את השני תוך כדי שאגות שמחה וניפנופי ידיים.
מעולם, ואני חוזר על זה שוב כדי להדגיש מעולם לא ראיתי אפילו התחלה של אלימות במסיבות האלה. למעשה, כשמישהו מתחיל להתעצבן, לצעוק או לקלל, הוא ישר חוטף שטף הקנטות על כך שהוא לא יודע להפסיד בכבוד ושכדאי לו להרגע כי זה רק משחק. אם יש שני דברים שהם מפותחים במיוחד אצל גיימרים זה קואורדינציה בין העין ליד ותחושה עמוקה של ספורטיביות. כל אחד עושה את מיטב יכולתו ובסוף כולם נשארים חברים.
אז כמו שאמרתי בתחילת הכתבה, אני לא מצפה שמישהו ישנה את דעתו בנוגע לאלימות במשחקי המחשב, במיוחד לא הרב הראשי לישראל או גברת הניג. אז אם אתם בכל זאת רוצים לחתום על העצומה היא תוצב גם בקניון ערים בכפר סבא ב-19/10 בשעה 12:00. כמו כן תתארגן במקום הפגנה מול חנויות המחשב בקניון ויחולקו לעוברים ולשבים סכינים ואקדחי צעצוע תחת הכותרת "כבר דרסת מישהו היום"
ואני אומר: לא, אבל לפני שיצאתי לעבודה הספקתי לפצפץ כמה ראשים בקאונטר סטרייק ונהנתי מכל רגע.