ממממ... פסים

או קיי, בעוד 100 שנה, כשנשב כולנו בבונקרים מתחת לאדמה, נתחבא מרובוטים רצחניים וננסה להבין איפה הכל השתבש, תוכלו להגיד: "זה הכל התחיל עם הרובוט דארווין VII". מדובר ברובוט בצורת פח אשפה, שלומד לבדו על העולם שמסביבו, בניגוד לרובוטים אחרים שצריכים לתכנת אותם מראש.

הרובוט מצוייד במצלמה, בזרועות שמאפשרות לו לתפוס דברים ויש לו אפילו "לשון" מיוחדת שמאפשרת לו לטעום כל דבר שמונח מולו. המדענים נתנו לרובוט רק את היכולת ללכת, להרים דברים ולטעום אותם, הם גם דרגו למענו מה יותר טעים לו ומה פחות טעים.

הסבר: הרובוט מסתובב ברחבה גדולה שפזורות בה עשרות קוביות, על הקוביות מצויירות כל מני צורות שונות. הרובוט מתקרב לקוביה, מרים אותה וטועם אותה. מהר מאוד הצליח הרובוט להבין שקוביות עם פסים טעימות יותר מקוביות עם צורות אחרות וכעת כל תכליתו בחיים היא למצוא עוד ועוד קוביות עם פסים.

החלק המעניין הוא שהרובוט הבין לבד שהוא לא חייב לטעום כל פעם את הקוביות והוא יכול פשוט להביט בהן ולהחליט אם הן טעימות או לא. כך, נניח, הוא מרים קוביה שמצויר עליה פרח והוא יודע שאין טעם להניח עליה את הלשון כי, מנסיונו האישי, היא לא טעימה.

מדובר בדרך חדשה לגמרי לתכנות רובוטים, הם מקבלים את המידע הבסיסי בלבד ואחר כך הם לומדים בעצמם כיצד לנווט בעולם, למצוא את מה שהם אוהבים ולהתרחק ממה שהם לא אוהבים. פחות או יותר כמו כל יצור חי אחר על כדור הארץ.

ה"מוח" של הרובוט מורכב מאוסף של רכיבים אלקטרונים שנועדו לחקות מבנה של מוח אמיתי, בעל 20,000 תאי מוח. זה אולי לא מוח מורכב במיוחד אבל זוהי רק ההתחלה.

דארווין VII עלול להיות הצעד הראשון בדרך לרובוטים שאינם נשלטים על ידי בני אדם בשום צורה, רובוטים שמסוגלים להסתובב לבדם ולדאוג לעצמם. אני לא יודע מה אתכם, אבל אותי זה קצת מפחיד.