סליחה!

כולם יודעים שהרבה יותר קל לפגוע מאשר לבקש את הסליחה אחר כך. בקשת סליחה מכריחה את הפוגע להתעמת עם העוול שהוא חושב שגרם לאחר. תחשבו על זה: מתי בפעם האחרונה ידעתם משהו נוראי שקשור לחבר הטוב שלכם, אבל לא העזתם לספר לו? נגיד שחברה שלו בוגדת בו איתך למשל. זה מה שמחכה לכם באתר.

בקשת סליחה, כמה שהיא חשובה, היא באמת פעולה קשה לרוב בני האדם. אני לא מדברת על אלו שחייבים להם סליחה אמיתית, חברים שדופקים בלי להתכוון או הברזות מרושעות סתם מחוסר כוח.
באתר יש מלא סליחות, חלקן מזעזעות, וחלקן סתם נוגעות ללב. אבא שמספר שמצבו הכלכלי קשה ולכן הוא גונב מדי פעם, ולא מספר לאישתו, העיקר שהילדה הקטנה לא תרגיש מחסור. אדם שמבקש סליחה מאחיו על שבגד בו עם אישתו. יש שם גם מורה שמתנצלת שלא היתה המורה הכי טובה, אבל מסבירה שאהבה את הילדים מאד.

אבל האתר הזה מספק משהו אחר. הוא מספק את תאוות המציצנות שלנו, הישראלים, שיודעים יותר טוב מה קורה אצל השכן מאשר בתוך הבית שלהם. סליחה אחת שמובאת באתר היא סליחה של אדם שיודע שאשתו של שכנו עובדת בלילות בתור זונה, ומתבייש לספר לשכן. אם אותו גולש שסיפר את הסיפור הצליח לנקות את מצפונו בזה שפרסם את זה באינטרנט, שיהיה לו לבריאות. אבל ספק אם זה עבד באמת. הרי הוא יצטרך לראות את השכן כל יום, ואת אישתו גם.

האתר מאפשר לקוראים להגיב על בקשות הסליחה באתר, מה שיוצר ויכוח זעיר בין הגולשים. אין ספק שנוצר כאן מצב משעשע. הרי נכנסים לאתר אנשים שצריכים לבקש סליחה מחברים שלהם ומוצאים את עצמם מטיפים מוסר ל"חוטאים" אחרים.

יצר המציצנות הישראלי הוא האמא והאבא של האתר. נכון שחשוב לבקש סליחה, אבל סליחה מקוונת לא בהכרח תגיע ליעדה, ופשוט תישאר רשומה לעולם כדי שאחרים יוכלו לראות אותה. הסליחה, למרות שהיא מטרת האתר, היא אמצעי לסיפוק התאווה הכל כך ישראלית הזאת בלבד.

אז אם אתם צריכים לבקש סליחה ממישהו, זה אולי מקום, אבל לא ה-מקום ה-נכון. את הסליחה שלכם תבקשו בפנים של מי שהעלבתם אותו, ורק אם בא לכם ככה סתם להאדיר את עצמכם ולהתפרסם באינטרנט בתור ההוא ששכב עם אישתו של אחיו, אז זו באמת הכתובת.