Sheep-כבשים

שובה של האימפריה
היא הביטה לי בעיניים, והראתה את החיוך הזה, החיוך הזה שלה שכולם כבר מכירים בה. העיניים הבוהקות שלה לא נעו ממני, ומהמרחק שישבתי ממנה הצלחתי לראות את כולה: ראש עגלגל וחמוד, רגליים חטובות, אף שהזכיר לי צורה של לב, ואוזניים קטנות שמציצות מצדי הראש. הכבשה הזו שעל העטיפה של "כבשים", ממש הפחידה אותי לרגע.
"לא, אסף! אתה לא יכול לעשות לי את זה! חשבתי שגמרנו עם המשחקים האלה!"
"אני אומר לך שתאהב את זה, mark my words", הוא עונה בזהירות. "אני צריך את הביקורת עד יום שני, בלי לחץ".
ניסיתי להתחמק, אך בסופו של דבר לקחתי את האריזה הורודה של משחק הפעולה/חשיבה "כבשים" הביתה, והנחתי אותה על השולחן. שתחכה.
וכך, היא חיכתה על השולחן הריק-ממשחקים-חדשים-וטובים שלי. יום, יומיים, שבוע, שבועיים. בסופו של דבר החלטתי שהגיע הזמן: ומי יודע, אולי יש במשחק הזה יותר מסתם עטיפה ילדותית ושם מוזר. אבל תאמינו לי, שמאוד רציתי להכניס כאן את ה"ואמנם, חברת empire הפתיעה אותי", אבל היא לא. "כבשים" הוא מתחת לכל ביקורת, ומי שבאמת רוצה הוכחות לכך, מוזמן להמשיך לקרוא.
שתיקת הכבשים
"הן טיילו מיליוני קילומטרים, לאורך גלקסיות רבות מספור, ובסופו של דבר הן הגיעו לכוכב שאנחנו קוראים לו הבית", מספרת חוברת המשחק. "משימתן: להעמיד פני יצורים טיפשים ולהכיר את הכוכב ותושביו. אך במקום לבצע את המשימה – הכבשים העדיפו ליהנות מהשמש ומההתפלשות בשדות המרעה הירוקים… עכשיו הגיע זמנן לחזור הביתה!".
למען האמת, אף פעם לא התעניינתי כל-כך בכבשים. הן נמצאות איפה שהן נמצאות, ועושות מה שהן עושות. לא מפריעות לי. אבל העלילה החדשנית והמרתקת שמציע הסיפור הזה, כבר נראתה לי מוגזמת. עוד מספר הדף, כי משימתי היא להוביל את הכבשים חזרה אל אבותיהם השמימיים, תוך כדי הצלתן מסכנות חיים כמו מקצרות, כרישים ו.. גלידות. נשמע טוב? זו רק ההתחלה.
"עברית על המסך!" צועקת האריזה הצבעונית של המשחק. משחק מחשב, כבשים, עברית. אני לא חושב שאני צריך להוסיף.
נלהב לא הייתי, אבל אם כבר הגעתי עד כאן, החלטתי שאני אמשיך. הוצאתי את הדיסק והכנסתי אותו לכונן. עצמתי עיניים והוריתי לתוכנה להתקין את המשחק לתוך המחשב שלי. תוך דקה תוכנת ההתקנה כבר שאלה אותי אם אני רוצה "קיצור דרך על המכתבה". מכתבה, כן בטח. עניתי "לא" במהירות והפעלתי את המשחק. אחרי רצף הפרסומות הרגיל, הופעל סרטון תלת-ממדי קצר של כבשים רצות, רוקדות, עובדות, ושאר ירקות. אני מוכרח להודות שהסרטון הזה היה חמוד ביותר, וממש הצחיק אותי בכמה נקודות. אבל כשעלה התפריט, כבר הייתי מוכן לבכות.
רבותיי, הפלטפורמה חוזרת
כשמתחילים משחק חדש, מקבלים אפשרות בחירה בין ארבעה רועים שונים: "בו-ביפ", הילדה החמודה, "גזוז", הנער המגניב, "טלאים", הכלב החום והקטן, ו"כבשון", הכלב המפחיד. "פוקימון", הייתה המילה הראשונה שעלתה לי, אבל מיד נערתי את המחשבה ובחרתי בגזוז. מאוחר יותר, התגלה לי כי לבחירה הזו אין כלל משמעות, מכיוון שכולם יכולים לעשות את אותו הדבר, והמשחק בכולם הוא זהה. השינוי היחיד הוא המראה של הדמות שמשחקים בה.
ואז, ביקש ממני התפריט לבחור בשלב. המשחק מחולק לשבעה אזורים שונים, כל אחד מהם מחולק לארבעה שלבים. כמו במשחקים אחרים, השחקן מוכרח לסיים את ארבעת השלבים כדי להתקדם לאזור הבא. על השלבים עצמם והעיצוב שלהם, ארחיב בהמשך. בתור שלב אחרון לפני המשחק, הייתי צריך לבחור בסוג אחד של כבש, מבין ארבעה. גם הבחירה הזו אינה משמעותית כלל, מלבד לשינוי הגרפי, אך ארבעת סוגי הכבשים, לדעתי, ראויים לציון: הכבשים ה”פסטורלים" הם הכבשים הכפריים שכולנו מכירים (ואוהבים?), הכבשים ה"פקטורלים" הם חיות עגולות וקטנות המגודלות/מיוצרות במפעלים מוזרים, כבשי ה"צמר הארוך", שלפי הסרטונים הבנתי שהם מעדיפים רוק כבד והולכים מכות אחד עם השני כל היום, וכבשי ה"תורשה החדשה", שבסרטון הם נראים יושבים על המחשב ומתקתקים במקלדת (גולשים בגיימר, כמובן).
לכל שלב יש משימה משלו, אך כולם בנויים בתבנית "הצל X כבשים ב-Y דקות". מה הכוונה בלהציל כבשים? כרועה צאן, על השחקן להוביל את הכבשים מנקודת ההתחלה לרכבי איסוף מיוחדים שנמצאים בסוף השלב. אבל המשימה הזו היא לא כל כך פשוטה: ברחבי השלב מסתובבים מכשולים רבים שיפריעו לנו לבצע את משימתנו.
הרעייה מתבצעת באמצעות שליטה פשוטה בדמות, עם כפתורי החצים ומקשי פעולות מיוחדות. ה"ייחוד" במשחק הוא, שכאשר הולכים לכיוון קבוצת כבשים תמימה, זו תפחד ותרוץ לכיוון הנגדי. וכך, למעשה, כדי לשלוט בעשרות כבשים, יש להשתמש בראש ולשנות כיוונים בצורות מוזרות. המכשולים שנפגוש במהלך השלב משתנים משלב לשלב, וכך בשלב של חווה נוכל לראות קומביינים שידרסו את הכבשים המסכנות, או בשלב של העיר הגדולה, חציית כביש סואן תהיה משימה כמעט בלתי אפשרית (מזכיר כמעט את Frogger). לפעמים, נתקע באזור מסוים ויהיה עלינו לחשוב על דרך מקורית לפתוח את השערים להמשך השלב.
השליטה במשחק מסובכת מאוד, ועברו שעות עד שלמדתי מהו מקש הפעולה שכל הזמן מדברים עליו. החוסר בחוברת הוראות בגרסה העברית בהחלט לא עזרה כאן, כמו גם אי-מתן האפשרות לשנות את המקשים בתפריטי האפשרויות.
המשחק עצמו הוא די קשה. דקות ארוכות עברו עד שהשתלטתי על הממשק של המשחק, ולמדתי כיצד שולטים ברועה הצאן שלי. שלבי המשחק אינם קלים בכלל, בעיקר משום שהם גדולים מאוד ומוגבלים בזמן, מה שהקשה עליי להשתלט על הכבשים שלי ולאבד אותן במשך השלבים. בסופו של דבר מצאתי את עצמי מפסיד בכל שלב, פעם אחר פעם. אני אולי אאלץ לוותר על חלומי להפוך לרועה צאן מקצועי, אבל זה גם אומר משהו על המשחק: "כבשים" מיועד, כאמור, לילדים צעירים. ואם המשחק היה קשה מדי בשבילי, שחקן פעולה מיומן ובלתי-מנוצח (או לפחות זה מה שהייתי רוצה לחשוב), כיצד הוא יתאים לילדים הקטנים, שקונים את המשחק בשביל ה"עברית על המסך" ומפעילים אותו דרך "קיצור הדרך על המכתבה"?
שמעתם פעם "מהההה" בסראונד?
אל תתנו לתמונות החמודות להטעו