מזל טוב!

כולם: היום יום הולדת, היום יום הולדת, היום יום הולדת ל-Brain! לא, אני לא מדבר על העכבר המרושע שמנסה להשתלט על העולם (פינקי והמוח, מפגרים, קצת תרבות לא תזיק לכם) אני מדבר על וירוס המחשב הראשון, שהתגלה לראשונה בשנת 1986 (שהיתה, דרך אגב שנה בת – זונה).

כיאה לוירוס מהשורה, Brain, התחיל כישות לא מזיקה במיוחד שמסוגלת לעבור ממחשב למחשב רק על גבי פלופי דיסק (הפלופי המקורי, הענקי, והמדלדל, לא הקטנים והקשיחים). כעת, 20 שנים אחרי, יש לו כבר כ-150,000 צאצאים, כל אחד מהם יותר מרושע מהשני (מה לעשות, השני לא היה מוצלח במיוחד).

עכשיו נשאלת השאלה הברורה: למה? למה בשם כל הקדושים אנחנו צריכים את הוירוסים האלה? למעשה השאלה האמיתית היא למה בני אדם משועממים משקיעים את כל הידע והמרץ שלהם ביצירת תוכנה זדונית לחלוטין שאין בה שום מטרה חוץ מלהרוס לבן אדם אחר את היום? למה???

ואני שם עכשיו בצד את הוירוסים שנוצרו במטרה לגנוב מאנשים פרטים אישיים או מספרי חשבונות בנק. עם הוירוסים האלה אני עוד יכול לחיות. אני מדבר על הוירוסים שנועדו להרוס, למחוק או לשתק את המחשב שלכם, בלי שום סיבה אמיתית. אם אתם שואלים אותי, צריך להרוס למחוק ולשתק כל דביל שיושב בבית שלו וכותב וירוסים מהסוג הזה.

ושלא תחשבו שמדובר בגאוני מחשבים שהיו יכולים להיות באותה קלות גם מדענים גדולים. לא צריך להיות גאון מחשבים כדי לכתוב וירוס. אני כתבתי סוג של וירוס עוד ב-1988, היה מדובר בסך הכל בקובץ BAT שכלל בתוכו כמה פקודות הרסניות במיוחד וכמה הודעות על המסך בסגנון "הא הא טיפש, תגיד להתראות למחשב שלך", אבל זה עדיין היה קובץ שהיה יכול להרוס לכל אחד את המחשב. (לא עשיתי איתו כלום, אגב.)

האנשים שכותבים את הוירוסים שנועדו להרוס הם אנשים דחויים במיוחד (עם זין קטן במיוחד), שמעולם לא הצליחו להשתלב בחברה האנושית והדבר היחידי שנותר להם לעשות הוא להוציא את התסכול החברתי (והמיני) שלהם על ידי זריעת הרס רנדומלי במחשבים של אנשים שהם מעולם לא פגשו.

אז אם אתם מכירים מישהו שכותב וירוסים מהסוג הזה תעשו לי טובה, שימו על עצמכם מגפי שפיצים ותנו לו בעיטה חזקה באזור האשכים. ואז כשהוא שוכב על הרצפה עם דמעות בעיניים, תעזרו לו לקום, תנקו מעליו את האבק ותנו לו עוד בעיטה אחת לביצים, שילמד!

אה, מזל טוב... Bitch!