בלוגר מחפש ספונסר

יום אחד קם בבוקר אדם (בפרט, מעצב גרפי. גם הם בני אדם) ומחליט שהוא בלוגר. ג'ייסון קוטקה, בעל הבית של הבלוג הפופולארי kottke.org, עזב את הדיי-ג'וב שלו לטובת בלוגינג במשרה מלאה. הוא לא שילב באתר שלו פרסומות או מודעות טקסט (עד לאחרונה, וגם הבאנר הבודד הזה הוא לשירות בלוגים ולא לקוקה-קולה). המודל של קוטקה מבוסס על פטרונות: הקוראים יממנו את אומנות הבלוגינג שלו ויתרמו בעבור שירותיו האדיבים. קבצן הרשת קוטקה נתן לניסוי שלו פרק זמן של שנה אחת. אחריו בא גם הקנדי ההומלס קייל מקדונלד שהתראיין לאחרונה לוואלה! מחשבים, וביקש מהקוראים להחליף איתו את מהדק נייר אדום תמורת דירה. אפשר להסתכל עליהם כעל פושטי יד, ואפשר להסתכל על קוטקה שנה אחרי כעל בלוגר שעשה 39,000 דולר בשנה מכתיבה ועל מקדונלד כדייר בשכירות חינם אין כסף, בינתיים. להסתכל, ואולי גם לקנא.

העיתונאי עמי בן-בסט, ממארגני ה-FOO (מחנה רעיונות/מפגש גיקים ארצי) הישראלי כינרנט וקורא מסור של קוטקה בעצמו, פירסם בבלוג הוותיק שלו "קצה" הודעה בה הוא מבקש מקוראיו לממן לו נסיעה לכנס בקופנהאגן. מי שיתרום, בין אם גוף מסחרי או פרטי, יזכה לקרדיט, הכרת תודה אינסופית, צופר ישן של מכונית, מקינטוש עתיק, אלת עץ מגניבה של צ'יף מסאי מטנזניה ושישה ספרי מדע פופלארי. ויש לציין, גם סיקור של האירוע בבלוג, כנראה.

"אתחיל מהסוף: בתחילת חודש יוני הקרוב מתקיים בקופנהגן כנס טכנולוגי מרתק הנקרא: reboot8", כותב בן-בסט. "הרעיון של המארגנים הוא להפגיש יחדיו כמה מאות אנשים יצירתיים ומרתקים מכל מיני מדינות, כדי לדבר, לחשוב, לשמוע ולהשמיע רעיונות מחוץ לקופסה בנושא האינטרנט והעולם הדיגיטלי. אני מעוניין מאד להיות שם, לתעד את האירועים, לצלם ולכתוב כדי שגם אתם תקבלו את התכנים ותספגו את האווירה".

אלא שעלות ההשתתפות, הנסיעה ושאר ההוצאות הנלוות לכנס עולים 2500$. בן-בסט מתכנן לאסוף את הסכום במלואו מהקוראים ולהחזיר הכל אם המבצע ייכשל. קוטקה עצמו, כולל 39 אלף הדולרים שלו, פרש אחרי שנה מהניסוי. גם למקדונלד עדיין אין חדר משלו; רק דירה בשכירות שהתגלגלה לידיו אחרי כמה החלפות מתוקשרות. קשה לחזות הצלחה מסחררת ליוזמות כאלו בפרובינציה כמו ישראל, אבל יש להעריך את האומץ.

"יכול להיות באמת שהגיע הזמן לנסות ולהעמיד במבחן מעשי יותר את כוחן של המילים, או אם תרצו: את כוחו של הבלוג, לא רק כמייצר תכנים בעלי עניין, אלא גם תמורה מעשית. במובן מסוים זהו סוג של אתגר לכם הקוראות והקוראים ולנו הכותבים", כותב בן בסט.