דף הבייט

מובן מאליו בימים בהם כל עולל משת"ק (משתף קבצים, נו) באימיול וביטורנט, כי כולם יכולים להשיג את המוסיקה. זו מטלה קשה בהרבה לדעת מה כדאי להוריד, וכיצד לנפות את המוץ מהתבן. זוהי הנישה של האתרים העוסקים במוסיקה, המייעצים השכם והערב לכל החפץ בכך כיצד לתפור לעצמו פלייליסט כראות אוזניו.

אאורגזם הוא בלוג mp3 שמתיימר להיות שונה מן האחרים. בעוד שרוב בלוגי ה-mp3 עוסקים בביצה של הז'אנר אותו הם מסקרים, ובהתאמה התכנים בהם זהים ומסונכרנים באופן מדאיג, אאורגזם מחזיק בגישה אחרת, אליטיסטית משהו. מטרת העל של הבלוג, לדברי מנהלו, היא להביא לגולש "מקבץ אקלקטי של תענוגות לאוזניים. צפו למוסיקה שונה משמעותית, אבל מהנה."

ואכן, אאורגזם מגולל באופן שיטתי תופיני mp3 המתאימים למי שרוצה להרגיש מתוחכם. הדוגמאות נעות במרחב שמוגדר בין אקורדיוניסט קלאסיים לבין פורקיופיין טרי. המון ג'אז וזמרות צרפתיות. צלילים רכים ונעימים שיכולים לקשט כל בית קפה תל אביבי בואכה שדרות רוטשילד. שורה תחתונה: מומלץ לפרנקופילים, פרנקופונים וגרמופונים.

מאז ש-Youtube, metacafe ושאר מנועי חיפוש עתירי וידאו הופיעו ברשת (לא כולם מאפשרים הורדה ושמירה של הסירטונים על הדיסק הקשיח), עבר פרק זמן קצר מאוד עד שצצו האתרים שאפשרו שמירה של קבצי וידאו אלה בפורמט FLV, ולא להסתמך על הארעיות שבמדיה זורמת.

למשתמשים הגאים של שועל האש (סופית, שו"אש או שוע"ש? ) צץ לו פלאג אין המאפשר הורדת סרטים כאלו בלחיצה פשוטה על אייקון בתחתית ה- status bar. במשקל 20 קילובייט, שזה כלום במונחים של תוכנה, זו עסקה משתלמת למדי.

למעט התעמרות במשתפי קבצים, התאחדות חברות התקליטים האמריקאית (RIAA) מסמנת מטרות נוספות. זה זמן מה ש-RIAA חוששת מהפוטנציאל הטמון ברדיו מבוסס אינטרנט, ומנסה לקדם חקיקה המגבילה אותו.

מה מפחיד ברדיו באינטרנט? בדיוק מה אותם הדברים שרדיוטייפ דאבל קאסט עלול לעשות. ככל שרדיו באינטרנט מתפתח, ובתוך קהל המאזינים הגדל מתרבים אלו הרוצים להקליט מוסיקה מהרדיו, כך גם RIAA חוששת לזכויות היוצרים. החקיקה אותה RIAA מנסה לקדם מחייבת הצפנה של רדיו ברשת, באופן שימנע הקלטה של שידורים אלה.

ארגון יצרני האלקטרוניקה הקמעונאית (CEA) פתח בקמפיין התוקף את הגישה של RIAA לרדיו מבוסס אינטרנט, כולל כרזה משעשעת. ניתן לראות בכך צעד מעודד לפיו ארגון של יצרנים מחזיק בגישה לפיה טכנולוגיה לא צריך לשעבד את המשתמשים בה, אלא להעשיר אותם. ציניקנים עלולים לחשוד חלילה שאינטרסים של חברי CEA עומדים מאחורי קמפיין כזה. למה שאיגוד המכיל בתוכו גם יצרנים מכשירי DVD הקוראים גם DIVX, או יצרנים פוטנציאליים של ציוד הקלטת רדיו אינטרנט, לא ינסה לנגח את RIAA?

לכבוד יום הפועלים: שתי להקות נשכחות, האחים אולמן ותעלול זול (cheap trick), תובעות (ועושות יח"צ חינם) את חברת סוני בטענה שהם אינם מקבלים די תמלוגים על השירים שלהם המופצים דרך iTunes ונאפסטר. הלהקות מקבלות 4.5 סנטים על כל שיר שנמכר דרך אתרים אלו בעבור דולר, ודורשות לפחות מחצית מן ההכנסות המגיעות דרך אתרים אלה.

המודלים הקמעונאיים השתנו – ליבת הפעילות של חברת תקליטים כבר אינה סובבת סביב אחזקת מלאי של דיסקים, או לוגיסטיקה של שינוע והפצה, וגם קידום מכירות כבר לא מה שהיה. יחד עם זאת, האחוז מן הרווחים שמגיע לאמן נותר זעום כשהיה. הפולמוס אותו מנהלות חברות תקליטים על זכויות היוצרים ופיראטיות ברשת ניסוב בעיקר על הטענה שלאמן מגיע לקבל את הרווחיים על היצירה שלו. והנה, כמה מפתיע, גם כאשר אין עלויות ייצור, הפצה, ואחזקה, הכסף שמגיע בפועל לידי האומן הוא פרומיל מההכנסות של חברת התקליטים.

ואם שרדתם בגבורה את כל הלהג הצדקני הזה, אז מגיע לכם בונוס. בפרוס חג העצמאות, לא נותר אלא להזכיר את קיומו של פרויקט MPתיאטרון. MPתאטרון הוא יוזמה ברוכה של אתר Qube, שאחראי לשלל פרויקטים כגון עץ המוסיקה הישראלי ופרוייקט הקאוורים הגדול. מדובר באוסף לינקים למרבית המוסיקה הישראלית הניתנת להורדה חוקית ברשת. ניתן למצוא שם שמות מוכרים יותר ופחות, ומקץ שעה קל של אסיף יהיה בידכם מקבץ שירים כחול לבן, ישראלי כמו עוגת תפוחים.