כמובלוג

היום חונך תפוז את שירות הבלוג TV הסלולרי, שמאפשר למנויי הדור השלישי של אורנג' לשדר לייב לבלוג TV. הצופים יכולים להגיב על השידור בצ'אט, המוצג על גבי מסך הטלפון. השידור מועבר בזמן אמת לצופי הבלוג TV באתר תפוז ולצופים בפורטל בסלולר. את הבלוגינג הסלולרי לא המציאו בתפוז: בבריטניה פועל זה מכבר שירות בשם moblog UK (צירוף של "מובייל ו"בלוג") למשל, ואת האתר מאכלסים סירטונים של טינאייג'רים עם טלפון-מצלמה. את הקטעים המשולבים בתמונות מפוקסלות (בכל זאת, מצלמפון) במובלוג UK אפשר להכניס במאמץ רב לקטגוריה של יומני רשת לפחות . את שירות הטלוויזיה הביתית בשידור חי של תפוז, בלוג TV, אי אפשר. זה לא יומן רשת - אין שם פוסטים, תגובות, עידכוני RSS או אפשרות לצפות בקטעים אחרי תום השידור, וכך גם בשירות הבלוגינג הסלולרי, כביכול.

כטבען של מילות באז, המונח "בלוג" הלך והתרחב למימדי ענק, והוא ממשיך להתפשט כמו פקאצה דיכאונית ואנורקטית בישראבלוג.

כשצמד בחורות מעלות קליפ תוצרת בית לשיר "היי" של הפיקסיז, זה לא בלוג, גם אם 3 מיליון איש צופים בו - אבל כשליטל מייזל הוזמנה לדבר על הסרטון הויראלי שלהן בתוכנית הבוקר של ערוץ 10, היא נשאלה כמה תגובות היא מקבלת על כל רשומה. בפורטלים בישראל מופיעים "בלוגים" שנכתבים על-ידי חברי המערכת, אבל הטורים האלו עוברים לעתים עריכה (ע"ע המקרה בו ארנה קזין גנזה פוסט שהעביר ביקורת על הפרשנות הפוליטית של הקולגה, נחמיה שטרסלר) ואינם עצמאיים. הגדיל לעשות טוקבקיסט בבלוג של ולווט אנדרגראונד וכינה את את הבלוגרים האלו "בלוצקרים". על שם הבלוג של סבר פלוצקר, כמובן. במהדורה המודפסת של דה-מארקר הופיעה הכותרת "הבלוג של אלוני מדר". בלוג עשוי נייר, לא יאומן כי יסופר.

כמו כל יוזמה שהתחילה כעצמאית ומחתרתית, באים בעלי האינטרסים ומנכסים לעצמם את הטרנד. לא צריך לקרוא את נעמי קליין כדי להבין מה גורם להם למחזר את המונח הזה. הגיע הזמן לייצר טרנדים חדשים, לפני שנראה "בלוגים" מודפסים על קופסאות הקורנפלקס. אולי אפשר לטחון עוד קצת את המילה ריאליטי. ייתכן שבתור שירות טלוויזיה מקוונת הוא מוצלח, אבל בלוג TV הוא לא מובלוג, מקסימום כמובלוג. נא לשנות כותרת.