נושאים חמים

לפרק את סמי

מי רוצה לשתות בעוד עשרים שנה כוס מי תהום בטעם מאיץ גרפי? ניב ליליאן העדיף למחזר את המחשב שלו, סמי

סמי חברי הטוב, הפנטיום 3 ששירת אותי בנאמנות כה גדולה במשך מספר שנים, פשוט הפסיק לעבוד. הלב שלו הפסיק לפעום – המעבד ולוח האם. חלקים ממנו נקצרו להשתלה במחשב החדש (ברטון 2500, תודה ששאלתם), אבל עם לוח האם והמעבד המנוח לא היה לי ממש מה לעשות. תקופה מסוימת, כמו גופה בתכריכים, סמי שכב עטוף בשקית בארון. עד ששמעתי על מיחזור פסולת אלקטרונית. אני לא בדיוק מפריד סוגי זבל סדרתי וטוחן קומפוסט לארוחת בוקר, אבל הגיע הזמן לדאוג לו לקבורה נאותה – חברים לא זורקים לזבל.

ניחוח אשפה קליל קידם את פנינו כשהגענו סמי ואני השבוע למרכז הטכני של מחלקת התברואה בעיריית תל-אביב-יפו ברחוב הסוללים, אחת משלוש נקודות שהקימה העירייה לאיסוף פסולת אלקטרונית ברחבי העיר. הסיבה לניחוח הייתה משאיות ירוקות לאיסוף זבל שהתרוצצו במתחם. פגשנו את יעקב, איש עגול פנים וחייכן שמנהל את נושא המיחזור בעירייה. בגאווה בלתי מוסתרת, הוא הוביל אותי ואת סמי למכולה כתומה גדולה שעמדה כמעט מבוישת באחת הפינות: היא הייתה מלאה עד מחציתה במגוון של פסולת מחשבים: מארזים, מסכים, מדפסות, טלוויזיה אחת ואפילו מערכת ממוחשבת לבקרת רמזורים, הרוסה ושבורה (למישהו נשבר לחכות באדום). לאחר כמה מילות פרידה סמי הצטרף לערימה. שלום, מחשב.

לא רק להיפיז וירוקים

יעקב מספר כי הפרוייקט למיחזור פסולת אלקטרונית הוא פרוייקט חדש של העירייה, בן כמה חודשים בלבד. בינתיים ההיענות לצערו לא גבוהה – על דיסק קשיח מקולקל לא מקבלים 25 אגורות כמו על בקבוק חצי ליטר פריגת. הרבה אנשים לא מודעים לכך שניתן למחזר פסולת אלקטרונית במקום סתם להשליך אותה לרחוב או לאשפה. מסע פרסום שערכה העירייה בקרב חברות היי-טק לא נשא פרי. פסולת אלקטרונית היא מושג רחב ואין הכוונה רק ללוחות מודפסים: בפסולת אלקטרונית נכללים גם טלפונים ניידים, צעצועים, טלוויזיות, תנורים ומקררים (להיט בתחנת האיסוף ביפו) ולמעשה כל מה שמתחבר לשקע. כיף לכל המשפחה.

מיחזור פסולת אלקטרונית הוא לא רק אינטרס של היפיז ירוקים: כשאנחנו זורקים מקרר או מחשב-על לרחוב, הוא לא רק תופס נפח יקר, שלא מצוי במדינתנו הזעירה - המתכות הרעילות שבו, כמו עופרת וכספית, מחלחלות למי התהום. אף אחד לא רוצה לשתות בעוד עשרים שנה את המאיץ הגרפי שלו - זה לא טעים.

המחשבים מפורקים, מרוסקים לחתיכות ונגרסים (סמי המסכן) ואז ממוינים לפי סוגי החומרים – פלסטיק, ברזל, אלומיניום ומתכות יקרות שנמצאות בהם בכמויות קטנות שהולכים כולם מחדש לתעשייה: ברזל לתעשיית הבניין, אלומיניום עשוי לשמש מחדש למארזי מחשב, הנחושת לברזים וחוטי נחושת, הכסף מזוקק ככסף לציפוי. אף מתכת לא הולכת לאיבוד. אליעזר, מנהל מפעל "אולשק", אחד משני מפעלים העוסקים בהפרדת הפסולת האלקטרונית לסוגיה והפיכתה לחומרי גלם חדשים, מסביר כי ההפקה היא רק ערך מוסף לשמירה על הסביבה. סמי בודאי היה רוצה בכך. אני יודע. הכרתי אותו טוב.

גן העדן של הסיליקון

נושא מיחזור הפסולת האלקטרונית בישראל הוא עדיין בחיתוליו. על אף כנסים שנערכו בנושא ועל אף שהמשרד לאיכות הסביבה מעודד את העיריות להקים נקודות איסוף למיחזור והקצה 10 מיליון שקלים לטובת העניין, ישראל נמצאת במרחק מה מאירופה. באיחוד האירופי הוצאה חקיקת מסגרת אשר מטילה את אחריות האיסוף ומתן הפתרון לצרכן דווקא על היצרנים ועל רשתות השיווק הגדולות.
בארץ, החלוצה בתחום הייתה עיריית רעננה שהנהיגה לראשונה לפני שנתיים את הרעיון בתחומה, בעקבותיה באו עיריות נוספות כמו ירושלים, פתח-תקווה, מודיעין והמועצה המקומית בני-שמעון ועוד. אולי כעת, שהעיר הגדולה ביותר בישראל אימצה אף היא את מיחזור הפסולת האלקטרונית (במקביל לפעילות מיחזור ענפה בתחומים אחרים), יקבל הנושא את התנופה הראויה.

כשחז"ל אמרו "אל תשליכני לעת זקנה" – הם כנראה התכוונו למיחזור. אז לפני שאתם זורקים את בקי או את בובי שלכם לרחוב לקפוא מקור או להחליד בגשם, זכרו להם חסד נעורים כשהם התאמצו לעבד את התמלילים שלכם, להקרין לכם סרטים או רצו אתכם במסדרונות ב-Half Life. עשו טובה לעצמכם ולסביבה – הביאו אותם לקבורה נאותה כדת מיחזור בישראל. סמי מוסר לכם תודה מגן העדן של הסיליקון.

איפה ממחזרים בת"א?

* במתחם הסוללים, רח’ הסוללים 3 – בין השעות 06:30 – 16:00
* במתחם התחייה, רח’ התחייה 1 פינת תקומה – בין השעות 06:30 – 17:00
* מתחם תחנת התברואה, רח’ הברזל 1 – בין השעות 06:30 – 14:00