במשך רוב שנות קיומה של הרשת, לא היה הבדל במהירות בה עולים אתרים שונים. אתרים פופולריים ואתרים עלומים. אתרים של חברות ענק ובלוגים אישיים. מהירות העלייה שלהם תמיד היתה תלויה בשני גורמים: מהירות הגלישה של המבקר ומהירות החיבור של השרת של בעל האתר.
כיום מנסות חברות התקשורת הגדולות בארצות הברית לכונן שיטה אחרת, שיטה שבה אתרים שישלמו להן יעלו מהר יותר, ואתרים שלא ישלמו יעלו לאט. כך יוכלו לגבות כסף גם מהלקוחות המחוברים דרכן וגם ממפעילי האתרים הגדולים.
קואליציה של פעילים וחברות רשת נלחמת כיום במגמה הזאת על ידי הפעלת לחץ על הקונגרס האמריקאי לבסס בחוק את עיקרון "ניטרליות הרשת", שקובע שכל האתרים יזכו למהירות תעבורה שווה.
ניטרליות רשת היא הדבר שמאפשר לאתרים קטנים ועלומים להפוך לאתרים גדולים ופופולריים. בלי ניטרליות רשת, לא היינו זוכים לגוגל ולא ליוטוב. גם פליקר לא היה מגיע לשום מקום. אתרי סטארט אפ שאין בכיסם כסף, אבל יש להם רעיון גדול, צריכים רק לשלם על שרת. בלוגרים יכולים להשתמש בשירות חינמי שיארח את הבלוג שלהם ויעמוד בכל רוחב הפס הנדרש. כל זה לא יתאפשר ללא ניטרליות רשת.
הקרב שניטש כעת מאחד יריבים ותיקים. גוגל, מיקרוסופט, אמזון ואחרים ניצבים בו בצד אחד של המתרס, ולצידם התארגנות פעילים שבאה מהשטח, ומתרכזת באתרים כמו savetheinternet. מצידו השני של המתרס ניצבים AT&T, ורייזון ואחרים.
זהו מקרה מעניין שבו שני הצדדים מיוצגים על ידי מעצמות כלכליות. לצידה של ניטרליות הרשת עומדת התמיכה הציבורית (מעל מיליון אנשים חתמו על העצומה הוירטואלית). לצידן של חברות התקשורת עומד הותק הרב שלהם בלחץ פוליטי וכלכלי על מחוקקים.
הקרב הזה עשוי לעצב את מהותה וזהותה של האינטרנט בשנים הקרובות. אנחנו נסקר אותו כאן בימים ובשבועות הקרובים.
מה זה ניטרליות רשת?
דידי חנוך
25.6.2006 / 13:54