אלכסנדר גראהם בל עוד לא הספיק להמציא את הטלפון, וכבר ניסו ממשיכי דרכו להמציא את הטלפון הנייד. בתחילה היו אלה מכשירים כבדים, דומים למ.ק הצה"לי ושוקלים בהתאם, שניתן היה לשים ברכב וליצור בהם קשר עם מספרים אחרים (נייחים) אך ורק בעזרת שירותי המרכזייה. אך בשנת 1973 חלה פריצה: מוטורולה רתמה טכנולוגיה חדשה, שאפשרה לאב הטיפוס שנבנה לבצע שיחות ישירות לרשת הטלפונים, וללא תיווך המרכזניות. נדרשו לחברה עוד 10 שנים ו-100 מיליון דולר, לפני שהיא הציגה את הטלפון הסלולרי הראשון שאושר לשימוש מסחרי: DynaTAC 8000X.
4000 דולר
יחסית לטלפונים של היום, אין מנוס אלא להגיד שה-DynaTAC 8000X היה דינוזאור: הוא שקל קרוב לקילוגרם, ואורכו היה 30 ס"מ, לא כולל אנטנה (שהוסיפה 15 ס"מ לזקפת הבוקר). החיווי התבצע באמצעות נורות LED, שבאותה תקופה נחשבו לשיא החדשנות ועשו את צעדיהן הראשונים בעולם השעונים.
מחירו של הצעצוע החדשני הזה עמד על קרוב ל-4,000 דולר. תמורת זה קיבלו הלקוחות בטריה שהחזיקה מעמד במשך שעת שיחה אחת לכל היותר (בדרך כלל חצי שעה), או עד שמונה שעות במצב המתנה, וטווח קליטה מצומצם עד מאד. מצומצם עד כדי כך, שאם ראיתם באותה תקופה אדם שולף את הפלאפון שלו באמצע נסיעה ברכבת ואומר בקול בוטח "כן, אני באמצע נסיעה" - יכולתם להיות בטוחים שמדובר בהעמדת פנים. הפלאפון פשוט לא שרד את הריחוק ממרכז העיר.
שובו של הקמבאק
למרות המחיר, עד סוף שנת 1984 היו כבר 300,000 לקוחות ברחבי העולם שרכשו את הפלאפון. אולי זה בגלל שה- DynaTAC 8000X צויד ב-30 זיכרונות (באמצעות מקש Sto, או Store). מקשים ייעודיים אחרים, לא פחות שימושיים היו ה-Snd ובן זוגו End, ה-Rcl (זיכרון אחרון) ו-Clr (כפתור Clear), וכן מקש Fcn (פונקציה) שימושי, מקש נעילה, מקש ווליום ומקש ה-Power ההכרחי.
כיום, במסגרת גל הרטרו שפוקד אותנו, חווה ה- DynaTAC 8000X עדנה. מכשירים ישנים עוברים טיפול יופי בסין, בו מושתל בהם מסך LCD והיכולת לשמש כנגן MP3. המחיר, אגב, הותאם לשנות האלפיים ועומד על 230 דולר.