אדם נשך כלב, טריגון דקר צייד תנינים, נמר פצע את רוי מזיגפריד ורוי... ועכשיו תובעת חברת שיתוף קבצים את ארגון חברות המוזיקה האמריקאי RIAA. התביעה היא תביעת נגד לאחר ש-RIAA הגיש נגד LW את התביעה הרגילה שלו: הפרות זכויות יוצרים בשווי מיליונים. RIAA הגיש את אותה התביעה כנגד מספר חברות P2P, ורובן פשוט התקפלו, שילמו פיצויים וסגרו את הבאסטה.
אבל Lime Wire היא לא רוב החברות. יש לה גב כלכלי חזק יותר, ויש לה תוכנה שכתובה בקוד פתוח ונטולת שרת מרכזי שמאפשר שליטה כלשהי על התכנים המשותפים בה. מצוידת באלה, החליטה החברה להשיב מלחמה שערה. וכתב תביעת הנגד שלה מראה שהמתקפה הזאת הולכת, לכל הפחות, להיות מעניינת.
בכתב התביעה מפרטת LW את ההיסטוריה של התנגדותה של תעשיית הבידור להתפתחויות טכנולוגיות, וטוענת ש"המקרה הזה הוא רק חלק מקשר מודרני שנועד להשמיד כל חדשנות בה לא יכולים בעלי התוכן לשלוט ואשר פוגעת במודלי העסקים ההיסטוריים שלהם". היא מספרת על התביעות נגד מפתחי נגני מוזיקה, מנועי חיפוש ועוד.
אז טוענת החברה שההיסטוריה של חברי RIAA בכל הנוגע למוזיקה דיגיטלית היא היסטוריה של רמאות, מונופוליזם, ואנטי תחרותיות. היא מציינת שחברות המוזיקה הגדולות כבר הודו בעבר באשמה של תיאום מחירי דיסקים, וטוענת שהן עושות זאת כיום בכל הנוגע להפצה דיגיטלית במאבקן כנגד מתחרים בתחום הפצת המוזיקה הדיגיטלית.
בכל הנוגע להפצת מוזיקה באמצעות אתרי P2P, טוענת LW שחברות המוזיקה מעוניינות לחזק בכל מחיר את אתר iMesh, המשתף איתן פעולה, ושהן מעבירות לאיימש את רשימת המשתמשים של אתרים שנסגרים בתמורה לכך שלא ייאלצו לשלם קנסות ענק. לדברי LW, כשאתרים פונים ל-RIAA בבקשה לרכוש זכיון על מנת למכור מוזיקה באופן חוקי, נאמר להם שהאופציה היחידה שעומדת לרשותם היא העברת רשימת המשתמשים ל-iMesh.
LimeWire תובעת בחזרה
26.9.2006 / 12:42