שיטות שידור- חדשושים והמצאות

הנה בעיה: איך מחליטים מיהי הטלוויזיה הצבעונית הראשונה - האם להתייחס לזו שטכנית יוצרה ראשונה, אך לא היתה זמינה להמונים, או לזו שהוכרזה כסטנדרט? תגידו "ביג דיל, מה ההבדל?" - אבל יש הבדל. הפעם לא מדובר רק בכמה מעגלים חשמליים שמישהו חיבר. כשמדברים על הטלוויזיות הראשונות, מדובר גם במאבק על שיטת השידור, ומאבק על הטכנולוגיה.

המרוץ החל בין שתי חברות, שבבעלותן רשתות טלוויזיה: CBS, מול RCA (בעלת רשת NBC). ב-1940 הפציעה CBS עם טלוויזיה צבעונית, ה- CBS-Columbia Model 12CC2, אבל היתה לה בעיה: עקב שיטת השידור שלה, מקלטי טלוויזיה בשחור לבן לא יכלו לקלוט את השידור, ובמקומו הופיע ריבוע שחור. החברה דווקא יצאה עם מתאם שהיה הופך טלוויזיות בשחור-לבן לכאלו שמסוגלות לקלוט צבע, אבל יצרני המקלטים לא חשבו שהם אלו שצריכים לשלם עבור התוסף. במשך עשר שנים CBS היתה לבד בשוק (השומם ממילא), עד שב-1950 הגיעה RCA.

ה-FCC, גוף שהיה אמור להחליט מי מבין שתי שיטות השידור תהפוך לתקן, הכריז כי הטכנולוגיות של שתי החברות אינן מספקות אותו אך הוא מעדיף את השיטה של CBS. RCA מיהרה לערער על ההחלטה ומרחה את העניין במשך שנה בבתי המשפט, כשבינתיים היא גם דאגה למכור כמה שיותר טלוויזיות בשחור-לבן. לאחר שכל ערעוריה של RCA נדחו, CBS החלה לשדר מספר תוכניות בצבע. מחירה של הטלוויזיה שמכרה CBS, בעלת מסך בגודל 12 אינץ', היה 500 דולר והיא אפשרה לקלוט שידורים בצבע, כמו גם בשחור-לבן, כאשר ניתן היה להחליף בין שתי צורות הקליטה באמצעות שינוי מצבו של מתג. כמו ב-1940, בעלי המקלטים בשחור-לבן לא יכלו לקלוט את שידורי הצבע. הבעיה היתה שהודות ל-RCA, עכשיו היו למעלה מ-10 מיליון מהם, לעומת כ-100 בעלי טלוויזיות צבעוניות.

ב-1953 התחילה RCA בשידורי צבע סדירים. הטלוויזיה שלה, CT-100 (שכונתה בחיבה The Merrill והתבססה על אבטיפוס בשם Model 5), היתה גם היא בעלת מסך של 12 אינץ', אבל עלתה כפליים: 1,000 דולר. היו בה למעלה מ-1,000 חלקים, היא היתה בגודל של מכונת כביסה קטנה ושקלה 80 קילו, רובם שייכים לתיבת המהגוני שעטפה אותה. לא פלא שכושר הייצור עמד על כ-5,000 מקלטים באותה שנה. כעבור שנה ירד מחירו של המקלט ל-495 דולר, עם יציאתו של דגם חדש - 21-CT-55, שהתהדר ב-21 אינצ'ים (ונמכר ב-895 דולר, מה שנחשב למחיר הפסד). באותה שנה, 1954, יוצרו 40,000 מכשירים.

עקב מיעוט בתוכניות ששודרו בצבע - בעיקר בגלל מיעוט בציוד שידור מתאים בתחנות עצמן - איש לא התעניין במקלטים. תחנות הטלוויזיה עצמן לא ששו להשקיע בציוד כזה - כי לא היו הרבה אנשים שיוכלו ליהנות ממנו. רק בשנת 1961, כאשר חברת וולט דיסני החלה לשדר את הסדרה Wonderful World of Color ברוב הדר ורעש, החלו אנשים להתעניין בקופסאות הענקיות האלו וב-1966 היתה רשת NBC לרשת הטלוויזיה הראשונה שכל שידוריה היו בצבע.