פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      להכיר אותה ברשת

      תגידו, איפה מכירים בחורות באינטרנט הזה שלכם? ובחורים? סקירה נרחבת ולא ממצה של האפשרויות

      יש משהו ממכר באתרי היכרויות, וגם אחרי שאתה מוצא מישהי לישון איתה בלילה, ייתכן שאתה עדיין גולש בהם, מחפש פרופילים חדשים, פותח את כל התמונות, מתעלם מהטקסט. אתרי היכרויות דומים לפורנו, רק עם יותר בגדים: אתה משלם כסף ומקבל המון בשר אנושי שאפשר לצפות בו מאחורי המסך שלך ולא לפגוש בעולם האמיתי לעולם. הנשים ב"קופידון" ואחותה התאומה "ג'ידייט" לא אמיתיות: יש להן רק תמונות, ואוסף של פרטים מהסוג שפעם היו שואלים דוגמניות בפלייבוי ("מזל?" "שלושה דברים שהיית לוקחת לאי בודד?"). אתה לא יודע על הבחורות האלו כלום, והן לא יודעות שאתה קיים. פורנו. ככה לא מכירים בחורות, אבל זה מאוד כיף.

      עד כמה שפורנו זה נחמד, אנחנו חייבים להכיר בכך שחלקנו עומד לבלות את הלילה כשהם מחובקים עם כריתם האהובה. לטובת אלו, אתם מוזמנים למסע מודרך באתרי היכרויות קצת שונים – מעניינים יותר, שוליים יותר, או לפחות זולים יותר. בשעת כתיבת שורות אלו, סצינת הדייטינג האינטרנטית התרחבה וגדלה הרבה מעבר לגבולותיהם של כמה אתרי היכרויות מרכזיים. בכתבה הזו לא נסקור את כולם.

      החנוני

      יותר ויותר ישראלים נרשמים לאתר ההיכרויות החנוני האולטימטיבי – OkCupid – שמשרת חנוניות וחנונים צעירים מכל רחבי הגלובוס. סוד ההצלחה של אוקייקיופיד – אולי אחד מאתרי ההיכרויות היחידים ברשת שהוא חינם לחלוטין, וגם לא עמוס בפרסומות מרגיזות – הוא במנוע ההתאמות שלו, שיוצריו, אוסף של חנונים שהקשיבו בשיעורי מתמטיקה, מתגאים בו כשירות הכי מדויק ברשת. כל פרט מידע שהמערכת אוספת לגבי המשתמש – באיזה פרופילים הוא התענין יותר, כמה הודעות הוא שולח, כמה תשובות הוא מקבל, מה אורכן – משוקלל ונמדד, ומאפשר למערכת לפלוט, לגבי כל משתמש שתראו באתר, אחוזי התאמה שנראים מדויקים לעין הלא-מתמטית.

      המערכת שמפעילה את האתר מתוחכמת, ואין ספק שהיא מצליחה לבחור התאמות בדייקנות רבה יותר מזו של קופידון וג'יידייט – אבל האוכלוסיה שממנה היא בוחרת נעה בין החנוני לחנוני מאוד. המצב אפילו חמור יותר בכל הנוגע לגברים, דרך אגב.

      הדבר הכי מרשים באוקייקיופיד הוא מספר הטפסים שאפשר למלא כאן: האתר מתגאה בלפחות ארבע דרכים שונות לחפש אנשים (בחיפוש חופשי, בחיפוש מהיר לפי תמונה, לפי מערכת ההתאמות של האתר, לפי קשרים חברתיים). הציר המרכזי סביבו פועלת מערכת ההתאמות הוא מערכת השאלונים: כדי לשפר את היכולת של אוקיקיופיד לשדך אתכם, עונים על שאלות ("האם אתה מתנגד לעונש מוות?" "כמה את רוצה להיות נשואה תוך שלוש שנים?"). אפשר גם לתרום שאלות משלכם (ולענות עליהן). אפשר למצוא פה גם מערכת בלוגים לא מאוד פורה, ושאלוני אישיות משעשעים, בשביל הכיף ("האם אתה צאצא של ג'נגיס חאן?" "מבחן אישיות מדעית"). גם דפי השאלות והתשובות של האתר שווים ביקור, במיוחד אם אתם חנונים בעצמכם: לא בכל אתר היכרויות אפשר למצוא חלק שלם שעוסק בסוג השרתים עליהם יושבת המערכת.

      החיסרון הבולט של אוקייקיופיד הוא הסיומת שלו (.com): זהו אתר בינלאומי שמתעלם, מעשה הגלובליזציה, מגבולות מדינתיים. וכך, חיפוש של התאמות "קרובות לאיזור שלכם" יכול להניב גם בחורים ובחורות שמתאימים לכם נורא וגרים קרוב-קרוב – בלבנון.

      י', שזנחה ערוצי היכרויות סטנדרטיים יותר לטובת אוקייקיופיד, דווקא רואה בחנוניאדה המתפרצת יתרון: "האתר מבצע בשבילי סינון ראשוני: אנשים שיודעים לכתוב באנגלית, אנשים שיש להם את אותם תחביבים כמוני", היא אומרת. "ההיצע המקומי קצת דל. הייתי מעדיפה לראות בו יותר ישראלים".

      הקינקי

      כמה דברים מקדמים את פניכם בכניסה לאתר הכלוב, שעל פי רוב לא תמצאו באתרי היכרויות אחרים: רקע שחור חתרני, שמזכיר אווירה של מועדון אפלולי או של אתרי אינטרנט של אנרכיסטים מתחילת שנות התשעים; ובחורה רתומה ברסן, שמקבלת ליטוף מיד עטויה כפפת לייטקס. כבר עכשיו ברור לנו שאף אחר לא ידבר פה על סרט הקולנוע שהוא הכי אוהב. אף אחד גם לא מזדהה פה בשמו: החשש להיחשף בפני בני משפחה וחברים לעבודה מניב אתיקט חמור של אנונימיות. אנשי הכלוב פונים זה לזה בכינויים שלהם, שבאתר הזה הולכים לכיוונים פרוזאים: לא "מירב27", אלא "המפקדת" או "משרת לעבודות בית".

      מכל האתרים שנבקר בהם היום, הכלוב הוא האתר הכי מעניין גם למי שלא מחפש דייט לוהט: יש פה מגזין, שהתוכן שלו נכתב על ידי המשתתפים הקבועים באתר (עם סיפורים כמו "חטיפה, חלק א" וכתבות כמו "שוט חד זנבי"); בלוגים, חלקם פוריים מאוד, של אנשי הסצינה; ופורומים לשולטים, שולטות, נשלטים ונשלטות שבהם דנים בשאלות כמו למה סימני מכות הופכים לסגולים או מדוע נותנים לעבדים עונש. אם משתעממים, בלוחות המודעות אפשר למצוא פנינים כמו "משרת צייתן וכנוע לעבודות בית ונהיגה". הרבה כיף.

      הכלוב, אם כן, הוא לא אתר לכל אחד. כל משתתף מקבל פרופיל, שבו הוא מתבקש לענות על שאלות כמו "השקפות על עולם השליטה" ו"גבולות" – דרך מוצלחת לסנן את מי שאין לו מושג על מה מדברים כאן. כל אחד יכול לפתוח פה בלוג, להשתתף בצ'אט של האתר ובפורומים, ולשוחח עם חברי הכלוב האחרים דרך מערכת ההודעות של האתר; גישה לא מוגבלת לכל החברים ושליחה של יותר מכמות מסויימת של הודעות ביום דורשת תשלום ושידרוג למעמד של "חבר זהב", שעולה 150 שקל לשנה.

      מנהל האתר, שמעדיף להתראיין תחת הכינוי שלו "כלובי", אומר שבאתר יש כעשרת אלפים משתמשים פעילים, מתוך 18 אלף חברים בסך הכל. "יש תחושה ברורה של יצירתיות באתר, ואנשים מצלמים, כותבים ותורמים חומרים", אומר כלובי. "גם בגלל הפחד מחשיפה, והעובדה שאנשים לא ישימו תמונה אישית של עצמם בפרופיל האישי, בדרך כלל לא כותבים כאן 'רומנטי, אוהב לבלות בבתי קפה'. הפרטים כאן הם הרבה יותר אינטימיים, ובעיני, הרבה יותר משמעותיים".

      השירותים בפיק-אפ

      ריח של השירותים בפיק-אפ בר הקרוב אליכם עולה מאטרף, זירת הסטוצים הרשמית של האינטרנט בזירת co.il. באטרף הכל ללא בולשיט, והכל מכוון לפגישה מהירה: בראש העמוד תראו עמוד צ'אט, שחלקו מיועד למציאת סטוץ, ורצוי שהלילה. הכל חינם באטרף, והכל נראה חופשי למדי. התמונות שמפרסמים המשתמשים הן שילוב בין כל מה שנפסל בקופידון ובין אלבום תמונות של טיול שנתי: וכך, בפרופיל אחד, מישהי עושה פוזות בתמונה משותפת עם שש חברות; ובפרופיל ליד, אחת מעורטלת למחצה מציגה חזה זקוף למצלמה. בשדה העדפות המיניות שולט השחרור מהגדרות: לא עוד "סטרייטית" או "הומו", אלא סקאלת קינזי, שעליה כל משתמש יכול להחליט עד כמה הוא אוהב בנות, יחסית לבנים.

      י' מוצא את הפרטנרים המיניים שלו דווקא ב-XLove המתחרה, הדורשת תשלום: "הרבה יותר אנשים, הרבה יותר איכותיים." מגע ממוצע, בין הרגע שבו י' מסתכל על הפרופיל ועד הפגישה עצמה, לוקח לא יותר מכמה שעות: "אני מתחבר, מוצא מישהו חמוד, שולח הודעה, תוך כמה זמן עוברים למסנג'ר, רואים אם מתאים, מדברים בטלפון ונפגשים באותו ערב". גם כאן שולטות תמונות העירום החלקי, והפרופילים לא משאירים מקום לספק שהאתר הזה מיועד למציאת חבר נפש: בפרופיל אפשר לבחור פעילויות שהמשתמש "פתוח אליהן": "קשירת עיניים", "דיבורים מלוכלכים", "להיות עבד". מנוי לשלושה חודשים עולה 78 שקל; מנוי נסיוני לשבוע עולה 54 שקל. בלי מנוי לא תוכלו לשלוח הודעה לאף משתמש.

      ספסל בגינה ציבורית

      נ' פגשה את הנוכחי שלה דרך MySpace, אתר הרשתות החברתיות שתוכנן במקור כפלטפורמה למוזיקאים ואמנים. אתרי רשתות חברתיות עובדים על בסיס רשימות חברים, שכל משתמש בונה בעצמו. הקישור בין אנשים, שלכל אחד רשימת חברים משל עצמו, יוצר רשת מסובכת וענפה מאוד. "לאחד מהחברים שלי היה חבר ברשימה שלו וככה התחלנו לדבר," אומרת נ'. "היתרון באתרים כמו מייספייס הוא שאף אחד לא בא כדי לחפש חיזור או זיון. זה כמו ספסל בגינה ציבורית: לפעמים מתיישב לידך מישהו נחמד ולפעמים אחרי זה תלכו לשתות קפה ביחד, אבל אף אחד לא בא לשם לחפש בת זוג. אנשים שם מכורח העובדה שמעניין להם להיות שם". היום יש לה משתמש גם ב-shox, אתר רשתות חברתיות ישראלי, מבית esc של פלאפון. מה היא חושבת על אתרי שידוכים? "זאת אופנה שתעבור, ברגע שרוב המשתמשים באינטרנט יבנו להם רשתות חברתיות באתרים כמו מייספייס, שוקס, לייבג'ורנל, ישראבלוג. לא צריך סוכנות שידוכים, כמו שבעולם האמיתי לא היית הולך לשדכנית. בעתיד כל החיזורים ברשת יהיו פחות מאולצים, יותר כמו ספסל בפארק".