עוד משחר ההיסטוריה, הרבה לפני שהמציאו את הסלולרי, פחד ההומו ספיינס להפסיד ולו שיחת טלפון אחת. מי יודע, אולי דווקא כשהוא ייצא לקנות חלב יתקשרו אליו מהלוטו כדי להודיע לו שהוא זכה בהגרלה. אז מה אם הוא אפילו לא מילא טופס. ארגונים גדולים שכרו מזכירים ומזכירות שיענו לשיחות בקול נעים ויבקשו מהמתקשר להשאיר פרטים. אך עבור פשוטי העם היה זה מן הכורח להמציא מכשיר שיענה לשיחת הטלפון במקום בעליו החוקיים וגם יקליט את ההודעה.
שורשיו של המשיבון עתיקים הרבה יותר ממה שנדמה לנו. הרעיון החל להתגלגל לראשונה בסביבות 1880, כשחברות המוזיקה ניסו להמציא שיטה להקלטת מוזיקה אקוסטית על תקליטים. איכות הסאונד היתה מפוקפקת, אבל הרעיון קנה לו אחיזה בקרב המשקיעים - כלי שיחובר למכשיר הטלפון ויקליט שיחות שלא נענו. ב-1900 פיתח הדני ולדמר פוולסון את ה"טלגרפון" - מכשיר שהקליט קול על סלילים, אבל עדיין לא ענה בעצמו לטלפון; במקביל ניסה תומס אדיסון לפתח את רעיון הפטיפון-המקליט, וב-1914 הוא הוציא את ה-Telescribe, שאמנם הקליט - אבל לא באופן אוטומטי. לא פלא שהמכשיר נכשל.
בשנים הבאות ניסו ממציאים אחרים ליישם את הרעיון, אך לשווא. רק ב-1926 הוציא תומס אדיסון את ה-Dictaphone Telecord, מכשיר שחובר לטלפון באמצעות חשמל. החשמל איפשר להגביר את אותו הקול שנקלטו בטלפון, והמכשיר היה מסוגל להקליט באופן אלקטרוני שיחות, גם אם נעזר לשם כך בגלילי דונג (ששימשו את אדיסון גם ב"טלסקרייב"). לרוע מזלו של אדיסון, באותן שנים הפכה AT&T (חברת הטלפון והטלגרף האמריקאית) למונופול שמכר למנוייו גם את מכשירי הטלפון, והיא לא הסכימה שמנוייה ישתמשו בהמצאה החדשה. רק בעלי קווים פרטיים - כמו חברת הרכבות, שמתחה חוטי טלפון בין תחנות - רכשו לעצמם משיבון כזה, לשם תיעוד שיחות.
באירופה, שבה לא היה מונופול של חברת טלפון זו או אחרת, ניסו ממציאים מקומיים את כוחם, וב-1936 חברת שוויצרית הכריזה על ה-Ipsophon. זה עדיין לא היה משיבון אישי, שכן הוא יועד לחברות גדולות, ולקוחותיהן הגיעו אליהן כדי להוציא את ההודעות שלהם. אבל עד 1940 המכשיר הזה הגיע גם לארה"ב, שם ניתנה לתושבים האפשרות לאסוף את ההודעות מרחוק. ועדיין, זה לא היה זה.
הציבור לחץ, וב-1949 הוועדה הפדרלית לתקשורת בארצות הברית הרשתה - תחת הגבלות טכנולוגיות רבות - לפתח מזכירה אלקטרונית עבור לקוחות AT&T. היא כונתה ה-Peatrophone ומה אתם יודעים, זה היה כל כך מתוחכם שאפילו ניתן היה להקליט הודעה משלכם על המזכירה האלקטרונית. חברות מתחרות כמו בל, התקנאו במזכירה ובתחילת שנות ה-60 שכרו את הטכנולוגיה עבור לקוחותיהן. הדגמים החדשים, כמו ה-Telefunken Model 101F נחשבו איכותיים מאד. אבל כמו כולם - חברות אמריקאיות ואירופאיות כאחד - הדגמים הללו נבלעו מהר מאד והוחלפו בדגמים שיוצרו במדינות אסיה. ועדיין - זה לא תפס. כי כדי להפוך את המזכירה האלקטרונית להצלחה, היה צורך במשתנה אחד נוסף: מחיר. מרבית המכשירים עלו 500 דולר ומעלה, כך שהם לא היו נגישים במיוחד לציבור הביתי.
רק אחרי 1984 הגיעה שעתו היפה של המשיבון. AT&T פוצלה כך שלקוחות יכלו לקנות מכשירים מחברות מתחרות, ולמעלה ממיליון יחידות נמכרו מדי שנה. אך מזלו של המשיבון שוב בגד בו והוא לא יכול היה ליהנות מתפארתו במשך זמן רב: בתחילת שנות ה-90 נכנס לשימוש מסחרי התא הקולי, ופטר את הצורך במכשיר נפרד שמקליט את השיחות ושומר אותן. אם באותן שנים למזכירה האלקטרונית עוד היה שביב של תקווה בשל נאמנות הציבור למה שהם כבר הכירו, הרי שכניסתו לשוק של הטלפון הסלולרי היתה הקש ששבר את גב הגמל.
חדשושים והמצאות
עינת חורשי
18.10.2006 / 2:19