לפני כשבועיים פרסמה חברת המחקר האמריקאית NPD סקר, לפיו עולה שמספר המשתמשים בתוכנות שיתוף קבצים (P2P) לצורך הורדת שירים באופן פיראטי ירד בשנה שעברה ב-17% לעומת שנת 2011, והתייצב על שיעור של 11% מאוכלוסיית משתמשי האינטרנט בארה"ב ירידה חדה לעומת הנתון בשנת 2005, בה לדברי החברה עמדה פיראטיות המוסיקה בשיאה כאשר 20% ממשתמשי האינטרנט בארה"ב הורידו שירים בדרך זו. כמו כן, כמות השירים שהורדו בדרך זו ירדה לפי החברה ב-26% ב-2012.
אך לא רק ההורדות מאתרי שיתוף רשמו ירידה. לפי הסקר של NPD, העתקת שירים אל ומתוך דיסקים בין חברים ירדה ב-44%, העתקה של קבצי מוסיקה באמצעות כוננים ניידים ירדה ב-25% והורדת המוסיקה מאתרי אחסון רשמה ירידה של 28%.
כמו כן, 40% מהנסקרים שדיווחו על שימוש בתוכנות שיתוף קבצים לצורך הורדת מוסיקה ב-2011 דיווחו כי עצרו או הפחיתו את השימוש באמצעי זה, כאשר מחצית מתוכם סיפרו כי הסיבה לכך היא שירותי הזרמת מוסיקה מהרשת ללא צורך בהורדה.
במקביל, פרסמה הפדרציה הבינלאומית של התעשייה הפונוגרפית (IFPI), בה חברות רוב מפיצות המוסיקה בעולם כולל רוב אלו הישראליות, נתונים לפיהם הכנסתה של תעשיית המוסיקה עלתה ב-2012 ב-0.3% - העלייה הראשונה בהכנסות התעשייה מאז 1999. בתוך כך רשמו ההכנסות ממכירת מוסיקה בעזרת מדיה דיגיטלית הורדות, שירותי הזרמה ושירותים מבוססי הכנסות מפרסום עלייה של 9%.
ואכן, נראה כי עלייתם של שירותים המאפשרים צריכה חוקית של מוסיקה דרך הרשת הביאה, לאחר מאבק של שנים, לירידת קרנה של הודת שירים באופן בלתי חוקי בעיני הצרכנים. שירותים עצמאיים כגון פנדורה האמריקאי, Rdio של ממציאי קאזה וסקייפ ניקלס זנסטרום ויאנוס פריס, גרובשארק האמריקאי וספוטיפיי השוודי, לצד חנויות מוסיקה של חברות ענק כמו אפל ומיקרוסופט, הפכו את הצריכה של מוסיקה חוקית באופן דיגיטלי לאפשרית.
גם בישראל הפיראטים בירידה
חברות המוסיקה ניסו במשך שנים למנוע מהמודל האינטרנטי להצליח, ותמחרו את התמלוגים לחנויות מקוונות באופן שגרם לסגירת רבים מהם ולשינוי שיטת העבודה של רבים אחרים. כך, לדוגמא, Spotify הוקם במקור כשירות להאזנה למוסיקה חינם תמורת שילוב פרסומות בממשק, אך בעקבות תביעות של בעלי זכויות יוצרים נאלצו יוצריו להפוך אותו לשירות שרוב דפוסי השימוש בו כרוכים בתשלום והוא זמין רק במדינות ספציפיות שלגביהן התקבלו אישורים מתאימים מחברות ההפצה.
גם בישראל, בה נחשבים הצרכנים לקשים וסרבני תשלום במיוחד, מסתמנת מגמת שיפור בתחום. ב-2011 השיקו ספקיות הסלולר פלאפון וסלקום את שירותי המוסיקה שלהן, מיוזיקס ו-ווליום (בהתאמה). שני השירותים מספקים גישה חופשית וללא הגבלה למאגרים של למעלה ממיליון שירים בתשלום חודשי של כ-20 שקל, ללא תוספת תשלום על הורדת שירים. לשני השירותים יחד למעלה מ-150,000 מנויים משלמים. בשלהי 2012 הצטרפה אפל לקלחת ופתחה לישראלים את חנות המוסיקה של תוכנת iTunes, במחירים נמוכים מאלה הזמינים בארה"ב 2.90 שקל לשיר בודד (לעומת 1.29 דולר בארה"ב) ו-29 שקל לאלבום (לעומת 9.90 דולר בארה"ב).
עם זאת, לדברי אלון פריד, מנהל הרפרטואר הדיגיטלי בהליקון, הפיראטיות עדיין נפוצה מאוד בישראל. לדבריו, למרות ש"למי שרוצה להוריד שירים באופן חוקי יש מקום לעשות זאת", רבים עדיין פונים להורדות בלתי חוקיות בדרכים שונות: בנוסף לשימוש בתוכנות P2P, הוא מונה דרכים כגון העלאת קישורים לשירים המאוחסנים על שרתים בחו"ל לפורומים ובלוגים באתרים דוגמת "תפוז".
אך לדבריו, קיימת דרך נוספת ונפוצה במיוחד, שאינה נמדדת ואף נחשבת בעיני רבים לחוקית: "רוב הפיראטיות ברשת", הוא אומר, "מגיעה דווקא מיו-טיוב, שמאפשר לאפליקציות להוריד שירים". הוא מסביר שהפופולאריות של יו-טיוב, המביאה לידי כך שרוב השירים החדשים היוצאים לאור מועלים אליו, מעודדת את המשתמשים להאזין כאוות נפשם בלי להוריד ובלי לשלם. הוא מבקש להדגיש את העובדה שלמרות שחברות רבות מעלות את הקליפים או השירים ליו-טיוב בעצמן ובאופן מורשה, הן אינן מרוויחות מכמות ההאזנות לשירים באתר מעבר להכנסה מינימלית מחלוקת הרווחים של גוגל לבעלי תוכן בפורטל הווידאו. בנוסף, מאפשרת גוגל למפתחים ליצור אפליקציות המאפשרות האזנה ואף הורדת שירים מיו-טיוב, העוקפת אף את מנגנון הפרסום של האתר לפיו משלמת גוגל לבעלי התוכן החוקיים. לכן, אומר פריד, מדיניותה של הליקון היא להעלות לאתר רק סינגלים, ולא את כל שירי האלבומים שהיא מוציאה. במקביל, משתמש הליקון, כמו רוב מפיצות המוסיקה והסרטים, בכלי ניהול שמפיצה עבורן גוגל ומאפשרים ניטור של תכנים מוגני זכויות שהועלו לאתר ע"H משתמשים שאינם בעלי הזכויות ומחיקתם.
שירותי הזרמת המוסיקה החוקיים מפסידים כסף
למרות מה שנראה כהבשלה של מודל בר-קיימא להפצת מוסיקה חוקית באופן המוסכם גם על המפיצים וגם על המאזינים, למעשה הוא רחוק מבגרות. שירותי הזרמת המוסיקה החוקיים מפסידים כסף למרות הצמיחה חסרת המעצורים בחדירתם לשווקים חדשים ובמספר המשתמשים. רק בשבוע שעבר הודיע מנכ"ל פנדורה, ג'וזף קנדי, על פרישתו, לאחר דו"ח שנתי שהציג שיא בשורת ההכנסות 125 מיליון דולר, אך גם שיא בשורת ההפסד התפעולי 37 מיליון דולר. גם ספוטיפיי מפסידה כסף, ובקיץ האחרון הציגה בלוקסמבורג דו"חות לפיהם הכניסה בשנת הכספים 2011 236 מיליון דולר, אך סיימה אותה עם הפסד תפעולי של 57 מיליון דולר.
במקביל, בחודש שעבר הנפיק ה-RIAA איגוד חברות המוסיקה בארה"ב דו"ח לפיו ההורדות הבלתי חוקיות באמצעות אתרי אינטרנט פיראטיים, שלא נספרה כלל בדו"ח של NPD, אינה מראה סימנים של דעיכה. לדברי האיגוד, חיפוש פשוט בגוגל מפנה את המשתמשים להורדות לא חוקיות של שירים בתוצאות הראשונות. הדבר סותר את טענת גוגל, שהבטיחה בקיץ 2012 כי מצאה את הדרך להילחם בפיראטיות דחיקת קישורים לאתרים פיראטיים אל דפי התוצאות האחרונים לחיפושים בנושא.
לטענת האיגוד, "אתרי הורדה ידועים וחוקיים, כגון iTunes, Amazon ו-eMusic, הופיעו ב-10 תוצאות החיפוש הראשונות (הדף הראשון, י"מ) רק עבור כחצי מהחיפושים. משמעות הדבר היא שאתר בגינו קיבלה גוגל אלפי בקשות להסרה מופיע בחיפוש כמעט פי 8 פעמים מאתרים מורשים. במלים אחרות מה שלא עשתה גוגל לאלגוריתם החיפוש שלה כדי לשנות את דירוגם של אתרים מפרי זכויות, זה לא עובד".
עם זאת, כדאי להזכיר בהקשר זה שבחודשים האחרונים גילו כתבים שעיינו בדו"חות השקיפות של גוגל כי בקשות ההסרה של בעלות זכויות היוצרים על תוכן מולטימדיה כוללות לעתים קרובות מאוד קישורים לאתרים מורשים, כולל לאתריהן שלהן. לו צייתה גוגל באופן עיוור לכל בקשת הסרה לא ניתן היה לגלוש דרכה לאתרי רשתות השידור הגדולות בארה"ב, כמו גם לאתרי כמה מפיצות מוסיקה בינלאומיות.
פתרון אפשרי לסוגיה, כפי שמציין מנכ"ל NPD לצד הסקר שערך, הוא להמשיך להרחיב את היצע צריכת התוכן החוקית עבור המשתמשים החפצים בכך, ולתת לרושעות המלוות את ההורדות הבלתי חוקיות להבריח את המשתמשים אל עבר האפשרויות הלגיטימיות. בכל מקרה, על בעלי הזכויות יהיה לשמור מכל משמר על השירותים שמשכו את הצרכנים לכיוון החוקי. פשיטת רגל שלהם תותיר את הקהל שוב ללא אפשרות נוחה לתשלום על תוכן.