על המטוס בדרך לתערוכת ברצלונה ציפיתי לגדולות. זו הפעם הראשונה שלי ב-Mobile World Congress, תערוכת הסלולר הגדולה ביותר בעולם, וציפיתי לראות שם את העולם משתנה לנגד עיניי. נכון, אפל שאחראית בדרך כלל על המהפכות הטכנולוגיות לא מציגה בתערוכה הזו, היא לא צריכה את כל כאב הראש הזה. אבל סמסונג, LG, אינטל, IBM, נוקיה, HTC, מיקרוסופט ועוד רבות וטובות - כולן היו שם וכולן הבטיחו להרעיד את הקרקע הטכנולוגית מתחת לרגלינו.
בפועל, אולי לא שמתם לב, העולם הטכנולוגי נשאר כשהיה לפני שבוע. תערוכה באה ותערוכה הולכת - ושינויים גדולים אין. המטוס חזרה הביתה היה מפוכח (וצפוף, תודה לאל-על) הרבה יותר: אם בדרך לשם האמנתי עוד שלעולם הסלולר יש עוד דרכים רבות להשפיע על חיינו, הרי שעכשיו אני כבר לא כל כך בטוח. עם כל הכבוד ל-Galaxy S5 ול-LG Flex ול-Nokia X (טוב, בעצם לנוקיה אין הרבה כבוד) - אלה לא המכשירים אליהם פיללתי. וכאשר גם אפל מאטה בשנים האחרונות את קצב החידושים הטכנולוגיים שלה - נראה שנדונו להשאר במקום בשנים הקרובות, לפחות מבחינה סלולרית.
לא לדחוף שם בתור
נקפוץ יממה קדימה, אל אירוע החשיפה של ה-Galaxy S5 של סמסונג. ללא ספק האירוע הכי גדול והכי חשוב בכנס. פתיחת השערים תוכננה לשש וחצי, אך הקולגה שלי ואני הגענו לשם כבר בחמש, כדי לתפוס מקום טוב בתור. על פי נסיון השנים הקודמות, אירועים של סמסונג בדרך כלל מפוצצים באנשים, ורבים העיתונאים שנשארים בחוץ. אנחנו לא רצינו שזה יקרה, והגענו בידיעה שאנחנו הולכים לבלות שעות רבות בתור עד שיתנו לנו להכנס לאולם עצמו, בשמונה בערב.
בפועל האירוע של סמסונג היה מסודר לעילא. עמדות רישום רבות שצמצמו את התורים למינימום, לובי גדול עם אוכל ושתייה, אפילו כשפתחו את הדלתות לאולם עצמו לא היו דחיפות וכולם התיישבו במקום בקלות. גם אם היינו מגיעים בחמישה לשמונה, רגע לפני שהאירוע עצמו התחיל, היינו נכנסים בקלות. הסדר המופתי הזה הוא רק סימפטום. המחלה עצמה היא חוסר רגש
.
תעשיית הסלולר, לפחות בשנים האחרונות, הייתה רוויית יצרים. החברות הגדולות יצרו מכשירים ומותגים שהקהל הזדהה איתם מאוד. לכל אחד מאתנו יש כנראה רגשות עזים כלפי הסמארטפון שלו: שמחה גדולה כשהוא עובד כמו שצריך, עצבנות גדולה שהוא מתחיל לגמגם. כשהכניסה לאירוע הסלולר הגדול בעולם עוברת בלי שום דחיפות בתור - מבינים שהרגש נעלם. כולם מנומסים, נחמדים, מעונבים ושבעים ממתאבנים. למי יש כח לדחוף עכשיו?
חוסר הרגש אפיין גם את התגובות למכשיר. "משעמם!", "סמסונג איבדה את זה!", זעקו חלק מכתבי הטכנולוגיה ורוב הטוקבקיסטים. ואכן, גם בתחום הטכנולוגיה נראה שסמסונג התרחקה מהמקום הרגשי. לא עוד "המכשיר שלנו הכי חזק!", אלא מסר מהוסס יותר, "עברנו להתמקד בפיצ'רים ולא בברזלים". נראה שכאשר שאין איזה מסך אולטרה-HD להתמקד בו - חובבי הטכנולוגיה אובדי עיצות.
התעשייה הזו תמיד היתה צריכה לעשות התפשרות בין מכשירים סופר-מתוחכמים שיקרצו לאנשי הטכנולוגיה (בתוכן גם העיתונאים) ובין מכשירים ידידותיים לכל שאר הקהל. נראה שסמסונג חתכה חזק לכיוון "שאר הקהל". הציניים וודאי יגידו שגם כאן היא החליטה להעתיק מאפל. לדעתי התוצאה דווקא מצויינת: על פי ההתרשמות הראשונית, ה-S5 הוא המכשיר הראשון של סמסונג מזה שנים שלא היה איכפת לי להשתמש בו כמכשיר הקבוע שלי. אבל לחובבי הטכנולוגיה, אלה שמבינים כל פרט ופרט במפרט הטכני - זה לא מספיק. "משעמם", הם אומרים ומפהקים, וישר עוברים לחפש את הריגוש הבא.
אז איך הסמסונג גלקסי S5? בדקנו אותו בשבילכם
אלכוהול בוורידים
יום לאחר מכן, במתחם התערוכה, די משעמם. הביתנים של החברות הגדולות ממקומים זה ליד זה באולם הגדול. מאות מטרים של שולחנות עליהם כמה מהמכשירים הסלולררים הכי נחשקים בעולם. סמסונג לצד LG לצד סוני לצד וואווי. אבל אחרי כמה שעות של שיטוט ביניהם כל המכשירים מתחילים להראות דומים מדי זה לזה, והשוק הראשוני של תחושת השפע מתחיל להתחלף בעייפות כללית.
האקשן האמיתי, מסתבר, נמצא בביתנים הקטנים יותר, אלא שמאכלסים דוכנים קטנים של חברות סטארט-אפ. אבל גם כאן, האקשן הוא לא מה שציפיתי שיהיה. אין כאן יותר מדי אנשי היי-טק צעירים עם רעל ורעב בעיניים, שמסתערים על כל עובר אורח ומספרים על הרעיון באמצעותו הם ישתלטו על העולם. יש שם בעיקר חבר'ה שנראים די עייפים ומציגים רעיונות די לעוסים. פה עוד אפליקציה סלולרית לניהול בית חכם, שם עוד תוכנה לניהול תשלום לספקים. אפילו הפרזנטורים לא מתרגשים להציג את מרכולתם - ואם לא הם, אז למה אני?
אבל רגע, מה זה שם? לקראת שבע בערב, אני מבין בהתקהלות של המוני אנשים בסמוך לביתן שהקימה ממשלת סקוטלנד (המקביל לביתן שפתח מכון הייצוא הישראלי). חברות סקוטיות רבות נמצאות שם, אולי ביניהן יש איזו סופרסטארית שתעשה את התערוכה? אני מתקרב למהומה ומבין שלא, ממש לא. בסקוטלנד כמו בסקוטלנד החליטו לפנק את הבאים בצ'ייסרים של וויסקי מקומי. סינגל מאלטים מצויינים שהשווי שלהם הוא כנראה מאות רבות של דולרים - לא פלא שכל התערוכה כמעט נהרה לביתן כדי להינות מהמשקאות החינמיים. אודה ללא בושה: אחרי כל כך הרבה שעות על הרגליים וכל כך מעט לראות - גם אני לא התאפקתי ושתיתי כמה.
זה לא שעמום, זו התבגרות
ואז, מבושם מעט מהאלכוהול הסקוטי, זה היכה בי: ככה לא מרגיש שעמום, ככה מרגישה בורגנות. להסתובב בעולם של שפע, להנות ממנעמי החיים, להפסיק להתרגש מדברים שבעבר רגשו מאוד. זה לא שהתעשייה מתנוונת - היא פשוט מתבגרת.
כנראה שתמו הימים בהם כל שנה הביאה עימה מספר לא קטן של מכשירים סלולריים מהפכניים, כאלה שמשנים לחלוטין את השוק. גם שוק האפליקציות הוא לא מה שהיה פעם, וגם האביזרים הנלווים לא מאוד מעניינים. השוק עבר לזוז בהתפתחויות קטנות, כמעט לא מורגשות. אפילו ה-LG Flex, מכשיר הסלולר הקעור שכנראה הקנה לחברה את תואר "החדשנית ביותר ב-WMC", הרגיש כמו כל מכשיר אנדרואיד אחר ברגע שההתלהבות מהמסך הקעור שלו עברה (עם זאת - זה גם המכשיר היחיד שגרם למלצר בחדר האוכל של המלון לשאול אותנו איזה מכשיר זה ואיפה משיגים אותו. גם הישג). חדשנות? אם ניקח משל מסדרת טלוויזיה - זה כמו לראות פתאום פרק של סדרה נוסטלגית שאתם אוהבים באיכות HD. העניין אותו עניין, פשוט הפרטים הקטנים קצת משתנים.
האם זה רע? לא בהכרח. אף תעשייה לא יכולה להשאר צעירה ומרעננת לנצח. הדעיכה של תעשיית הסלולר כמסמנת המהפכות הטכנולוגיות נמשכת כבר כמה שנים - אך השנה הגיעה לשיאים חדשים. וזה בסדר גמור. נראה לי שאף אחד לא יתנגד להתחיל לעבור למחזור של ארבע שנים בין שדרוג לשדרוג במקום השנתיים הנהוגות היום. את המהפכות נשאיר לטכנולוגיות אחרות.
מסך כפול, נרתיק שמנקה את הסמארטפון וחצובה לסלפי: הגאדג'טים הכי מגניבים בתערוכת ברצלונה