אפל שיקמה את יכולת ההתרעה

"אה... ועוד דבר אחד". את המילים הללו ניכס לעצמו סטיב ג'ובס, מייסדה המיתולוגי של אפל, עם שובו לחברה בראשית שנות ה-2000. צופים מוכי נוסטלגיה עלולים להתבלבל ולחשוב שג'ובס "נזכר ברגע האחרון" להכריז על מוצריה הגדולים והרווחיים של החברה, אך למעשה האמירה המפורסמת שמורה דווקא למוצרים שהם מעין שירות למעריצים, משאלה שהתגשמה. כך היה עם ה-iMac הראשון, עם ה-MacBook Air, עם ה-iPod shuffle. מאז פטירתו, לא נשמעה עוד ההצהרה הזו על הבמה. עד אתמול.

ההשקה של אפל: כל ההכרזות

טים קוק, יורשו של ג'ובס על הנייר, הפך לראשונה ליורשו באמת. כשברקע מופיעות המילים הללו, המשמעותיות כל כך בתולדות ימי עולם הטכנולוגיה, הציג קוק לראשונה מוצר שאיננו מובן מאליו. אפל לא הייתה חייבת לייצר שעון חכם. הקטגוריה הזו טרם הוכיחה את עצמה, לא ברור בכלל אם אכן קיימת דרישה עבורה, ועושה רושם שהטרחה האדירה הנדרשת לפיתוח מוצר מוצלח כמעט בוודאות לא תצדיק את עצמה – לפחות בשנים הראשונות. ובכל זאת, הם עשו את זה.

אז בשביל מה קוק היה צריך את זה? מכיוון שאפל, כנראה יותר מכל חברה אחרת בתעשייה, מודעת היטב לתדמיתה. אנשי החברה טוענים מפעם לפעם שהם חושבים רק על "מוצרים טובים ככל האפשר" מבלי להתחשב יותר מדי במתרחש מסביב, אך מובן שגם זה הוא רק חלק ממלאכת המחשבת של מכונת השיווק הטובה ביותר בשוק. לאפל מאוד אכפת מהמתרחש מסביב, וגם שרווחיה נותרים מרשימים, עושה רושם כי מאז לכתו של ג'ובס התפתחה בתעשייה איזו תפיסה שהחברה אינה מסוגלת עוד לחדש ולהפתיע. שבלעדי איש החזון שכיוון אותה במשך העשור הקודם, המוצלח כל-כך עבורה, היא אומנם לא תעלם אך תהפוך לעוד חברה אחת מיני רבות, עוד יצרנית גאדג'טים על המדף.

ה-Apple Watch הוא ההזדמנות הראשונה של קוק להוכיח אחרת. ממש כמו האייפון או ה-iPad לפניו, לא מדובר במהפכה ברמת הקונספט – ברור שלא מדובר בשעון החכם הראשון – אך הביצוע, לפחות לפי התרשמות העיתונאים מאירוע החשיפה, מותיר את המתחרים הרחק מאחור וקובע רף גבוה ובלתי צפוי. כולל במחיר.

שוב תתבקש התעשייה לזנוח אחר כבוד רעיונות שונים שעלו במהלך החודשים האחרונים ולהתיישר לפי הקו של אפל. זה מה שהצרכנים יצפו לו, בכל מקרה. המלאי במהלך החודשים הראשונים יהיה בוודאי מצומצם ביותר. אנשים ישלמו אלפי דולרים באיביי עבור הזכות להסתובב עם השעון, למרות שככל מכשיר דור ראשון בוודאי יחוויר לעומת מחליפו שיוכרז בשנה הבאה. את עיקר העבודה כבר עשה בכל מקרה. אפל הצליחה, ללא ג'ובס, להרעיד את אדמת קליפורניה.

לנוכח ההכרזה המרשימה על השעון,קצת מוזר שפרקי מסיבת העיתונאים של אפל אתמול היוו בעיקר יישור קו למגמות השולטות בתעשיית הסלולר. אפל מעולם לא האמינה במסכים גדולים למכשירי סמארטפון. היא שמרה בעקשנות על גודלו הקומפקטי של המכשיר, מתוך אמונה אמיתית כי גאדג'ט כזה אמור להיות נייד ככל האפשר. דגם "פאבלט" בגודל 5.5 אינץ' סותר באופן ישיר את פילוסופיית השימושיות של החברה, ובמהלך האירוע לא נעשה כלל ניסיון לשכנע את הקהל כי איזו התפתחות מסעירה אפשרה כעת את מה שמצאו באפל קודם לכן כבלתי סביר.

האייפון 6 פלוס הוא מה שהקהל ביקש, ואפל נכנעה לדרישה - הגם שמדובר הן במוצר בעל שימושיות מוטלת בספק, והן בסיכון משמעותי למכירותיו של ה-iPad mini המצליח.

גם Apple Pay, שירות התשלומים המתעתד להחליף את כרטיסי האשראי, נשען על טכנולוגיה סטנדרטית, NFC, שאפל נמנעה עד כה מלהשתמש בה. הציוד שאותו יתקינו חנויות לצורך ביצוע עסקאות מול מכשירי אייפון, יהיה זהה לחלוטין ותואם גם למכשירי אנדרואיד או Windows Phone. ברור שמבחינתה של אפל, היה עדיף להרגיל את העולם להשתמש בטכנולוגיה השייכת רק לה. זה, כנראה, נתגלה כמאמץ בלתי אפשרי בפריסה בין-לאומית רחבה כל כך, והחברה העדיפה לבצע מהלך שיעשה הרבה טוב גם לכמה ממתחרותיה (ובראשן סמסונג וגוגל, שכבר מזמן מציעות שירותי תשלום באמצעות NFC), ובתנאי שתיתפס כמובילת השוק.

עתידו של האייפון נשען כעת על יכולתה של אפל להוסיף ולהתבלט מול המתחרות, גם כאשר בפרמטרים רבים היא עושה בעצם בדיוק את אותו הדבר. היות שברמת החומרה נדמה שהפערים נסגרו לחלוטין וכעת דווקא אפל היא זו שרודפת אחרי הסטנדרטים בתעשייה, מקווים בחברה כי הלקוחות עדיין יראו בתוכנה, ב-iOS8 ובמיליוני האפליקציות שפותחו עבורה (כולל חנות יעודית מרשימה לשעון) יתרון ברור.

חיזוק נוסף אמור להגיע מקישוריות חסרת תקדים למחשבי המק, שיוכלו החל מגרסתה הבאה של מערכת ההפעלה OS X לקבל שיחות טלפון ולהציג התראות מהמכשיר הנייד. אם אפל לא תצליח לשכנע אתכם שמכשיריה טובים יותר מכל גאדג'ט אחר, לפחות תנסה להראות לכם שהם עובדים יחד בהרמוניה מרשימה בהרבה מזו של אנדרואיד או חלונות 8.