החוק הראשון של Destiny צריך להיות "קחו את הזמן". כשהמשחק יצא במקור לפני כשבועיים, רבבות גיימרים ועשרות מבקרי משחקים צבאו על שרתיו והתחילו לשחק בו שעות על גבי שעות. הימים הראשונים הרגישו כמו מירוץ. מי יהיה הראשון לסיים את הקמפיין? מי יגיע קודם לרמה 20 המקסימלית? ומי הראשון שיבין כיצד שוברים את המקסימום הזה ומעלים את הדמות עוד כמה רמות למעלה?
הרבה אנשים שיחקו בו מאוד מאוד מהר - והתאכזבו. אם הסתכלתם באתר משחקים בינלאומי בטח ראיתם את הביקורות הפושרות. האתרים הגדולים והחשובים בעולם העניקו לו ציון 60, חרפה של ממש למשחק בסדר גודל כל כך גדול.
אבל אם לוקחים את הזמן, ולא ממהרים לראות הכל כמה שיותר מהר, מגלים ש-Destiny הוא לא הבושה והחרפה שחלק מהביקורות הפכו אותו להיות. להיפך. זה משחק מוצלח, לעיתים אפילו מוצלח מאוד. אז נכון, הוא לא מושלם ויש אצלו לא מעט פגמים. אבל כשלא חורשים עליו עשר שעות ביום הפגמים האלה הופכים לפחות בולטים, ואפשר לראות שמתחתיהם מדובר באחלה-בחלה משחק פעולה, שיכול להחזיק את השחקנים לפחות עד משחק ההמשך.
לא מספר סיפור
אין ממש טעם לדבר על הסיפור של Destiny. מדובר, ללא ספק, בחלק הכי חלש במשחק הזה. אם היוצרים לא השקיעו זמן בלכתוב עלילה, אין סיבה שאני אשקיע זמן בלנסות לתמצת את התירוץ לעלילה של המשחק. בסופו של דבר, כדור הארץ נהרס כמעט כליל על ידי חייזרים מרושעים, שמתכוונים לצאת למתקפה אחרונה שתחסל לחלוטין את האנושות. אתם מצטרפים ל"Guardians", כח משימה מיוחד שמונחה על ידי יישות שמימית מסתורית שמרחפת לה מעל הריסות כדור הארץ, ומטרתו לחסל חייזרים על הירח, במאדים ואפילו ברוסיה.
המשחק עצמו מחולק לארבעה איזורים עיקריים שהם בעצם כוכבי הלכת עליהם נלחמים. כל כוכב כזה כולל מפה אחת די גדולה, בה מפוזרים המשימות בקמפיין לשחקן יחיד, כמו גם מצבי משחק אחרים שמאפשרים לחקור אותה בצורות אחרות. כמו למשל Strike: מצב משחק שיציב אתכם מול בוסים אימתניים וקשים במיוחד שמסתתרים בחלקים מסויימים של המפה. כל משימה מתחילה מאותו איזור התחלתי של המפה אך עם הוראות ויעדים חדשים, שיגרמו לכם לחקור חלקים חדשים שלה.
כל הריגה של אויב תעניק לכם נקודות נסיון, שיעלו אתכם ברמות. כל רמה תפתח לדמות שלכם יכולות חדשות, בהתאם לסוג הלוחם שבחרתם בהתחלה. בנוסף לכך יש גם ציוד, Loot, שכמו במשחקים כמו דיאבלו או Boarderlands משמעותי לא פחות מהרמה שלכם כדי לדאוג שתוכלו להתמודד עם האויבים בשלבים המאוחרים.
ארבעה איזורים, גדולים ככל שיהיו, לא נשמעים כמו יותר מדי - והם אכן לא. אחת המגרעות הגדולות של המשחק היא רפטטיביות בקמפיין שלו. כל משימה מרגישה פחות או יותר אותו דבר: מתחילים באותו מקום, עושים טרק לאיזור מסויים של המפה, נלחמים בכמה גלים של אויבים ברמת קושי עולה ובסוף מנצחים ועוברים למשימה הבאה. אין פלא שאנשים שרצו על המשחק הזה במהירות התאכזבו. הקמפיין כולו לוקח משהו כמו 10-20 שעות (תלוי ברמת הקושי ובכישורי הירי שלכם), ואם עושים אותן זו אחר זו זה מתחיל לשעמם ממש מהר.
איך נמנעים מהשעמום
יש כמה דרכים להמנע מהשעמום הזה ולהנות מ-Destiny. הראשונה, כאמור, היא לקחת את הזמן. השנייה היא להתחבר לרשת.
Destiny, למרות שניתן לשחק בקמפיין שלו לבד, הוא משחק שנועד לשחק עם חברים. לכל המשימות אפשר לקחת שני חברים נוספים, ולמשימות המתקדמות חמישה. וכשמשחקים ביחד השעמום מתחיל לדעוך והעניין מתחיל לעלות. ראשית, כי עיצוב השלבים נועד למשחק משותף. כשמשחקים לבד, יש צורך לשחק הגנתי: לירות קצת, לתפוס מחסה כשהאויבים פוגעים בכם יותר מדי, להגיח חזרה לשדה הקרב, לירות עוד קצת וחוזר חלילה. זו דרך איטית ומעצבנת לשחק במשחקי אקשן. כשיש עוד חברים, לעומת זאת, אפשר לתאם התקפות ולקחת יותר סיכונים.
גם אם אין לכם חברים לצאת איתם למסע, תוכלו לפגוש כאלה בדרך. Destiny הוא משחק המוני גם במשימות הקמפיין שלו, וכתסתובבו בשלבים השונים בדרך לאתגרים הספציפיים של כל משימה תפגשו בשחקנים אחרים שמסתובבים באותם מקומות (לעיתים אפילו יוצע לכם להצטרף ל"אירוע פומבי" ספונטני, שישלח לכיוונכם גל גדול של אויבים שיצריך אתכם לשתף פעולה עם השחקנים האחרים אם אתם רוצים סיכוי לשרוד). אם תראו שחקן ברמה שלכם תוכלו לחבור אליו בלחיצת כפתור, ולצאת איתו להמשך הדרך.
משחקיות ומצבי משחק
כאן צריך לציין לטובה את המכאניקות הבסיסיות של המשחק. הירי וכלי הנשק של Destiny עובדים ממש ממש טוב. כמצופה מאולפן הפיתוח באנג'י (Bungie). גם האויבים מאתגרים ברמות הקושי הגבוהות, והאינטילגנציה המלאכותית שלהם, למרות שעדיין לא מצליחה להתחרות בזו שהוצגה ב-Halo, היא לא רעה בכלל. אם מתעלמים מהרפטטיביות ומשחקים עם חברים, מגלים משחק פעולה מעולה. כשמתחילים לעלות ברמות ולפתוח מתקפות מיוחדות עוצמתיות הוא אפילו הופך למאוד כיפי ומספק. ואה, כן, הוא גם נראה מעולה, עם גרפיקה מרשימה מאוד ועיצוב אמנותי מנקר עיניים.
כשמשחקים ברשת גם מגלים שהעולם של Destiny אף פעם לא עומד במקום. בבאנג'י מעדכנים כל שבוע את המשחק במשימות חדשות ואתגרים נוספים, שמכניסים עניין גם למי שכבר סיים את הקמפיין. כך למשל, מצב ה-Raid שהוכנס לשם לפני שבוע נועד אך ורק לשחקנים שנמצאים ברמות מאוד גבוהות, ויכולים לפנות שעות ארוכות מהיום שלהם כדי להלחם בכמויות בלתי-אפשריות של חייזרים חזקים לאללה. המצב הזה כלל לא היה זמין שהמשחק יצא לאור, ובשבועות הקרובים באנג'י צפויים להרחיב אותו בעזרת משימות נוספות.
ויש, איך לא, גם מצב מולטיפלייר תחרותי. למרות שמצבי המשחק סטנדרטיים, לוקח קצת זמן להתרגל אליו, במיוחד אם מגיעים מ-Halo או Titanfall. ב-Destiny הקצב מהיר מאוד, והמשחק מתבסס בעיקר על המתקפות המיוחדות שמסוגלות לחסל יריבים במכה אחת. זה אומר שאם אתם לא באותה רמה של השחקנים שמולכם הקרבות יכולים להיות מאוד מתסכלים, אבל ברגע שתשתפרו קצת ותתחילו לצבור הריגות יש מצב שהוא יהפוך למשחק האונליין החביב עליכם.
העתיד נראה מבטיח
ל-Destiny יש עוד כמה מגרעות שלא ציינתי עדיין. כך למשל, מערכת ה"שלל" (Loot), שקובעת את הציוד שתאספו במהלך המשחק (כלי נשק חזקים יותר, שריונות שסופגים יותר נזק וכדומה), מכתיבה התקדמות איטית מדי ולא מגוונת מספיק. גם ה-Tower, שהיא העיר המרכזית אליה צריך לחזור אחת לכמה משימות כדי לעשות כל מיני סידורים מעוצבת נוראי ומכבידה מאוד על השחקנים.
אבל המגרעות האלה הן כנראה רק עניין של זמן. באנג'י כבר הודיעה על כמה שיפורים שהיא מתכוונת להטמיע בעדכונים שצפויים להשתחרר בשבועות הקרובים, וסביר להניח שגם מיעוט איזורי המשחק הוא עניין שיפתר אחרי שייצאו למשחק כמה חבילות הרחבה (בתשלום, כמובן. בכל זאת, זה משחק בהפצת Activision). חוץ מזה, צריך לזכור שמדובר רק במשחק ראשון מתוך מותג ענק, כזה שבאנג'י תכננה לפחות עשור אחד קדימה. יש להניח שהמשחק הראשון היה בעיקר הנחת יסודות.
עם הכנסות משוערות של חצי מיליארד דולר ב-24 השעות הראשונות למכירה ושרתי משחק תמיד מפוצצים בשחקנים ולמרות זאת עדיין מצליחים להשאר תמיד מחוברים וזמינים - היסודות האלה נראים מבטיחים מאוד. אם אתם מוכנים להיות סלחניים למגרעות ולתת למשחק הזה את הזמן שהוא צריך - Destiny יעשה נעים לפלייסטיישן או ל-Xbox שלכם.
אוהבים משחקים? כדאי לכם לקרוא גם:
ביקורת קונסולה: מה חשבנו על ה-Xbox One
שיחקנו במשחקים החדשים של מיקרוסופט לפני כולם
ביקורת משחק: Angry Birds Epic
הקרב על הקסדה: בדקנו את פרויקט מורפיוס מול אוקולוס