נאצים.
עכשיו, אחרי שהוצאנו את זה מהסיסטם, אפשר להמשיך. יש לי 20 דקות עד שהמשטרה תגיע לעצור אותי בגין כתיבת המילה האסורה, וזהו הווידוי האחרון שלי בפניכם, אהוביי: התמונות שהופצו ברשת, של יאיר לפיד ורובי ריבלין במדי אס.אס, לא זעזעו אותי. ולדעתי, גם את השר לביטחון פנים שציווה מיד לפתוח בחקירה בנושא, הן לא צריכות להקפיץ מעיסוקיו החשובים.
וסליחה, רבין, אתה סבבה והכול, אבל גם כרזות הנאצים המפורסמות מהתקופה שלפני הרצח ב-95', אלה שכולם נזכרים בהן עכשיו באימה וזועקים בפאניקה "זה בדיוק כמו אז", הן לא פליליות בעיניי. לא מלכתחילה, וגם לא בדיעבד. הן אמנם משקפות אווירה ציבורית קשה - אך זה כל מה שהן, שיקוף.
קריאות לפגוע במישהו הן הסתה. הצגתו כנאצי היא אמירה. "אתה מתנהג כמו נאצי". למה שהמשטרה תאסור עלינו להגיד שלדעתנו, מישהו מסוים מתנהג בצורה מסוימת? כותבי "ארץ נהדרת" חשבו שליברמן מתנהג כמו נאצי, והציגו אותו ככזה. הגולש נתן זועבי חשב שיאיר לפיד מתנהג כמו נאצי, והציג אותו ככזה. סיינפלד חשב שמוכר המרק ברחוב שלו מתנהג כמו נאצי, והציג אותו ככזה. "נאצי" הוא סמל בשפה, סמל שאפשר להחיל על אנשים אחרים כדי לסמן בהם תכונות מסוימות, גם אם אנחנו לאו דווקא מתכוונים שהם רצחו שישה מיליון יהודים. איך הפך דווקא הנאצי לקו הגבול האסור? למה זה בסדר להגיד על מישהו שהוא גזען, מטורף ומסוכן, אבל "מתנהג כמו נאצי" יקים עליכם את כוחות המשטרה? ומה אם לדעתי הוא באמת מתנהג כמו נאצי - האם אני אוטומטית מסוכנת?
הרי הנאצי הוא לא יצור שנחת כאן מהחלל החיצון עם רוע קוסמי שנשפך עליו ממטאוריט מכושף. הנאצי הוא אדם שגדל במציאות פוליטית מסוימת, ומחזיק דעות מסוימות בהתאם לאג'נדה מדינית מסוימת. הוא צירוף של מרכיבים, שמדי פעם נוכל למצוא גם במקומות אחרים, תחת שמות אחרים, בנסיבות אחרות. גם בתוך עצמנו. למה שישללו אותו מתוך השפה? למה שלא נוכל להשתמש בנאצי כדי להצביע על דברים, דומים יותר או דומים פחות?
ובכלל, איפה עובר הגבול? אתמול למשל (ב') העלה הגולש עמיר שיבי מם לעמוד שלו, ובו נראה יאיר לפיד עומד מול ארון בגדים ומתלבט מה ללבוש. בארון הבגדים תלויות חליפות של נאצים. גם זו נחשבת הסתה? הרי הוא לא בדיוק לובש מדי נאצים, הוא רק מסתכל עליהם... מצד שני, ברור שהוא עומד ללבוש אחד בכל רגע... ואז הוא יהיה לבוש במדי נאצים מזעזעים! רגע, ואם הוא היה עומד קצת יותר רחוק מהארון, זה היה יותר טוב? ואם בבלון הדיבור שלו היה כתוב "אני בהחלט לא מוכן ללבוש את הבגדים האלה, תחי מדינת ישראל"?
"זה תלוי בהקשר", תאמרו. אבל היסטריית השואה בישראל לא מאפשרת מרחב להקשר. לא באמת אכפת לנו מה נתן זועבי חושב על המדיניות של יאיר לפיד, או מה הרגישו המתנחלים שענדו טלאי כתום בתקופת ההתנתקות. לא מעניין אותנו איזה תפקיד סמלי ממלא הנאצי בכל מקרה נתון. הדין הוא תמיד אותו דין: הצילו, הוא אמר נאצים. שימו אותו בכלא, תסתמו לו את הפה, תפסיקו את ההפגנה שלו. בתקופה שלפני רצח רבין אמרו מתנגדיו בהפגנות דברים הרבה יותר חמורים, מסוכנים ומסיתים, אבל איכשהו, מה שהכי הפחיד אותנו, מה שלדעתנו סחט את ההדק ברגע האמת - היה השלט ההוא שאמר שרבין מתנהג כמו נאצי. ההשוואה הזאת הפכה לחטא החמור ביותר על סקאלת ההסתה. הנאצי הוא הדימוי שמשתק אותנו, מכבה לנו את כל הניואנסים, וכשמישהו ישלוף אותו בוויכוח או מחאה נפסיק להקשיב לו באופן אוטומטי. בשנה שעברה אפילו חוקקנו חוק נגד שימוש במילת הנפץ הזאת כלפי אדם אחר. כאמור, היסטריה.
האם רק הזמן יירפא אותנו מפרנויית הנאצים המטשטשת הזאת? אולי, אחרי הכול אף אחד כבר לא מתעלף כשמישהו קורא למישהו "פרעה", למרות שגם הוא עשה לנו שואה לפני כמה אלפי שנים. אבל גם אם נניח בצד את שאלת הרגישות התקופתית, עדיין עלינו להפנים כבר את ההבדל בין הסתה לבין השוואה, בין קריאה לפגוע לבין שימוש בסמל ביקורתי. מטאפורות לא הורגות, ומותר להשוות. אל תהיו כאלה נאצים.
