השעון של אפל: עדיין לא ברור בשביל מה צריכים אותו

זה לקח חצי שנה, אבל אפל סיימה סוף סוף להכריז על השעון החכם הראשון שלה, Apple Watch. מה שהחל בתחילת דצמבר עם הכרזה חלקית, נטולת פרטים חשובים דוגמת זמן סוללה וטווח מחירים, הסתיים אמש (ב') באירוע שהשלים את החלקים החסרים בפאזל. עכשיו אנחנו יודעים על השעון הזה את כל מה שאפל רוצה שנדע - כלומר, כל מה שלדעתם של אנשי החברה ישכנע אותנו לרכוש אותו.

קודם כל, צריך להתעלם מהרעש - דגם יוקרה ב-10,000 דולרים הוא מסר שיווקי לאנשים שלעולם לא יקנו את השעון, הרבה יותר משהוא פתרון לאנשים שרוצים שעון יוקרה חדש. אפל מנסה להראות לכם שהיא יכולה למכור שעון שמיוצר על ידי מכונה בטווח מחירים בו רבים מהמתחרים דורשים לא מעט שעות עבודה של אנשים. לעזאזל עם היצרנים השוויצריים והמנגנונים המכניים שלהם, גם אפל יכולה להראות מה השעה לא פחות טוב מהם. ואגב, עבור מי שקונים שעונים ב-10,000 דולרים, לא סתם כי יש להם כסף לבזבז אלא כי הם אוהבים שעונים, זה לא באמת מסר רלוונטי - הם קונים אותם בגלל הזמן שהושקע בהם, בגלל היצירתיות המדהימה של מעצביהם ויצרניהם, בגלל שהשעונים האלה לא מתיישנים. השעון של אפל יתיישן תוך שנה-שנתיים.

מה שרלוונטי עבורנו הם הדגמים הזולים יותר - אלה שמחירם מתחיל ב-349 ונגמר ב-1,100 דולרים. כאן מה שקובע את המחיר הוא החומר ממנו עשוי השעון - אלומינים או פלדה; גודל השעון - 38 או 42 מילימטרים; והרצועה עמה השעון מגיע. וכשאנחנו מדברים על רלוונטיות, אסור לשכוח שהשעון של אפל עובד אך ורק עם אייפון. למעשה, אפילו אפל עצמה ממצבת אותו יותר כאביזר לאייפון שכבר יש לכם מאשר כסיבה לקנות אחד.

החדשות הרעות לבעלי מכשירי אנדרואיד הן שאפל שוב עקפה את גוגל בסיבוב, עם מערכת הפעלה בוגרת יותר ומעניינת יותר לשעונים. אמנם לקח לה שנה יותר מאשר לגוגל להציג מוצר, אבל אם לשפוט מההדגמה של אפל, היצע האפליקציות שלו הרבה יותר אטרקטיבי. אנדרואיד Wear היא בעיקר מערכת נוטיפיקציות שיכולה להריץ גם יישומים (הנגישים דרך תפריט לא נוח ומעצבן) - השעון של אפל הרבה יותר ידידותי למפתחים שרוצים לבנות עבורו יישום.

החדשות הטובות לאנשי אנדרואיד הן שרוב ההבדלים לא מאוד מהותיים, ואולי אפילו ניתנים לגישור באמצעות עדכון תוכנה מאסיבי אחד, ללא צורך בשדרוג חומרה. על פניו, אם גוגל תרצה, היא תוכל להפוך את שעוני Wear לממוקדי-אפליקציות מהר מאוד. השאלה היא האם המפתחים יבואו לפלטפורמה הזו, שעודנה צעירה ולא לא מאוד בשלה.

החדשות הרעות עבור כולם הן שאפל, כמו גוגל לפניה, עדיין לא מצליחה להשתחרר מהפרדיגמה של שעון כמכשיר התראות, ואפילו מעמיסה עוד ועוד כאלה. היכולת לראות מי מתקשר או ממי התקבל מייל בלי להוציא את הטלפון מהכיס היא יכולת מבורכת, אבל היכולת לשלוח את פעימות הלב שלכם או ציורים, והתראות דוגמת "ישבת יותר מדי, אולי תקום" הם לאו דווקא הצעה אטרקטיבית לרוכשים פוטנציאליים. אך באפל בחרו להתמקד בהתראות האלה לא מעט במהלך שני האירועים של השעון.

פיצ'ר נוסף שמנחשף אמש הוא היכולת לענות לטלפון דרך השעון, המצויד במיקרופון ורמקול מובנה. על פניו זה פתרון נהדר לשיחות קצרות או למקרים שבהם הטלפון תקוע עמוק בתוך התיק. מעשית, אם אתם משתמשים בתחבורה ציבורית, היכונו לראות (ולשמוע) אנשים שמדברים לתוך השעון שלהם כשכל מה שאתם רוצים זה לנסוע בשקט.

מנגד, שבב ה-NFC שהוכנס לשעון כדי שיתמוך במערכת התשלומים Apple Pay הוא יתרון מהותי - לא רק אם אתם אמריקאים שרוצים לשלם בלי להוציא את הארנק מהכיס, אלא גם אם אתם מפתחי אפליקציות. אחת ההדגמות המגניבות ביותר שאפל הציגה אמש היא אפליקציית בתי המלון W, שמאפשרת לעשות צ'ק-אין דרך השעון ואז ללכת ישירות לחדר, בלי לעבור בקבלה, כי השעון הוא המפתח שלכם. זה מגניב, מלהיב וחדשני בדיוק כמו שצריך.

השעון של אפל הוא מוצר מסקרן, פחות בזכות מה שהוא - שעון חכם מעניין אבל לא מוצר שממציא ביום אחד קטגוריה חדשה או דרך חדשה להשתמש במוצר קיים - ויותר בזכות המחוייבות של אפל לתחום השעונים. ניסיון העבר מלמד כי מוצרי דור ראשון של אפל - בין אם זה אייפד, אייפון, אייפוד או מקבוק אייר - הם בסיס עליו אפל בונה לאט ובזהירות, תוך כמה שנים, להיט צרכני. והשעון הזה, הוא רק התחלה של הדרך הזו.

למעשה, אפשר לומר שהמוצר המעניין ביותר שהוצג אמש הוא כלל אינו השעון של אפל, כי אם המחשב החדש שלה. מקבוק - רק מקבוק בשבילכם - הוא לפטופ עם מסך רטינה בגודל 12 אינץ', משקל 900 גרם (!) ועובי של 1.31 ס"מ בחלקו העבה ביותר (!!). אין לו מאוורר, הסוללה שלו מספיקה ליום שלם, והמעבד בו הוא משתמש זה מעבד Core-M - לא מעבד חזק במיוחד, אבל סביר לגמרי לשימושים משרדיים. אבל הדבר שעליו כולם מדברים הוא שלמחשב יש רק שני חיבורים - יציאת אוזניות וחיבור בודד של USB Type C.

Type C הוא הדור החדש של חיבורי USB. קטן יותר, סימטרי ומסוגל להעביר הרבה יותר מידע. אפל משתמשת בו כדי להטעין את המחשב, וכדי לחבר אליו מתאמים לחיבורים אחרים. 79 דולרים יעלה לכם מפצל רשמי של אפל שיאפשר להטעין את המחשב, להוציא ממנו אות HDMI למסך חיצוני ולחבר אליו התקן USB סטנדרטי.

תאוות בצע? לא באמת. החברה באמת ובתמים נמצאת במרוץ מול כמה יצרניות מחשבים אחרות ליצירת המחשב הדק ביותר, הקל ביותר, הסקסי ביותר. כניסות USB וכניסת המתח הסטנדרטית של אפל הן בעיה במרוץ הזה, כפי שכונן הדיסקים היווה בעיה במרוץ למקבוק אייר. אז הם נטשו אותו, וכיום לאף אחד לא אכפת.

מכניסות USB לאנשים עדיין אכפת, וזה שאפל מנסה להגיד שכמעט כל דבר ניתן היום לעשות דרך חיבורי בלוטות' ו-Wifi לא יעזור לה. יש אנשים שיסרבו לקנות את המחשב מהסיבה הזו. וזה לגיטימי לגמרי, אבל כך גם הצעד של אפל. היא יצרה כאן את הדבר הכי קרוב שאפשר לאייפד עם מקלדת, מבחינת המשקל והניידות. אבל זה לא אייפד עם מקלדת, זה מחשב מלא ואמיתי, שב-79 דולר הופך גם למחשב עם כל הכניסות והיציאות אליהן אתם רגילים. זהו הישג הנדסי מרהיב, ופתרון נהדר לאנשים שרוצים את המק הנייד ביותר האפשרי, שמגיע עם תג מחיר סביר לחדשנותו. אם השעון של אפל מייצג את העתיד המעניין של החברה, המקבוק החדש הוא ההווה המלהיב שלה.