מילים רבות נכתבו בחודשים האחרונים על המצב הבעייתי של סמסונג בשוק הסלולר. אחרי שנים רבות של הצלחה ומתן פייט אמיתי לאפל והאייפון שלה, השנתיים האחרונות היו רעות לחברה הקוריאנית: מכשירי הדגל שלה לא הצליחו לרגש, נתוני המכירות ירדו, המשקיעים היו מודאגים ומכשירי הגלקסי לא הצליחו לשכנע אף אחד שהם יוקרתיים יותר מאייפונים או משתלמים יותר ממכשירי אנדרואיד אחרים. כתוצאה מכך, ה-S6 הוא מכשיר קריטי לחברה. הצלחתו תשאיר אותה בתמונה, אך אם הוא ייכשל כמו ה-S5 שהגיע לפניו סמסונג עלולה להפוך משחקן משמעותי בשוק לדמות משנה בלבד.
כדי לנסות לעשות זאת, סמסונג עמדה בפני בחירה: האם ליצור מכשיר פרימיום יוקרתי, או לחלופין לנסות להתחרות מול היצרניות הסיניות כמו Huawei או Xiaomi וליצור מכשיר זול יותר עם מפרט מתקדם. היא בחרה באפשרות הראשונה והמסוכנת יותר - אך לפחות על פי ההתרשמות שלי, נראה שהיא עשתה את הבחירה הנכונה.
הגלקסי הכי טוב מזה שנים
המכשיר שקיבלתי לסקירה הוא ה-S6 Edge: גירסת הפרימיום של המכשיר, שכוללת מסך שמתעקל קצת בשני הצדדים שלו ויוצר עיצוב יוצא דופן. מלבד העניין העיצובי הזה, המכשיר זהה ל-S6 ה"רגיל": המפרט מתקדם (שני מעבדים מרובעי ריבות 1.5 ו-2.1 גיגהרץ, 3 גיגה של זיכרון), מערכת ההפעלה היא אנדרואיד 5.0.2 (עם ממשק Touchwiz של סמסונג - עוד עליו בהמשך), והמכשירים מתפקדים ממש ממש טוב באופן כללי.
אבל הרשו לי להתמקד רגע בעיצוב: ה-S6 הוא ללא ספק אחד מהמכשירים הסלולריים הכי יפים שאי פעם יצא לי להחזיק. עיקול המסך הוא בסך הכול גימיק עיצובי, אבל הוא גימיק עיצובי שנראה נהדר ולטעמי אפילו שווה את התוספת במחיר - זאת למרות שמבחינה תפעולית אין לו יותר מדי שימושים. חוץ מהעיקול, איכות הבנייה של המכשיר מצויינת ומזכירה מאוד מוצרים של אפל: חזית וגב מזכוכית מחוסנת (שעלולה להישבר - אז זהירות כשאתם מפילים אותו), מסגרת מתכתית וחומרים באיכות גבוהה. תמו הימים בהם מכשירי Galaxy יקרים היו מורכבים בעיקר מפלסטיק. כשסמסונג הציגה לפני מספר חודשים את סדרת ה-Alpha ה"יוקרתית" שלה היא הבטיחה מוצרים שנראים מעולה, אבל לעומת ה-S6 Edge הם נראים כמו משחק ילדים. המכשיר החדש פשוט הרבה יותר יפה.
העיצוב החדש גרם לסמסונג להתפשר בגיזרת השימושיות. בניגוד למכשירים הקודמים בסדרה, הסוללה של ה-S6 אינה ניתנת להחלפה, ולא ניתן להרחיב את הזכרון הפנימי באמצעות כרטיס Micro SD. העמידות למים ואבק שהוצגה ב-S5 נעלמה גם היא. סמסונג למדה מאפל דבר או שניים בכל הנוגע לעיצוב ובנייה - וזה עובד גם לטובתה וגם לרעתה.
העיצוב ואיכות הבנייה מצטרפים לגירסה הכי אפויה הן של מערכת ההפעלה אנדרואיד והן של ממשק ה-Toucwiz של סמסונג, שמגיע הפעם רזה מתמיד, כמעט ללא תוספות על "גירסת הבסיס" של אנדרואיד. התוצאה היא מכשיר שלא רק נראה טוב אלא גם פועל מצויין: הוא זריז, מתפקד כמעט ללא באגים או לאגים ועושה כל מה שמבקשים ממנו בלי למצמץ.
במהלך השבועיים שלי עם המכשיר נתקלתי בשני באגים בלבד: הראשון הוא שלפעמים המקלדת העברית של המכשיר פספסה לחיצות (מעצבן ממש כשמנסים להתכתב בוואטסאפ). אפשר לתקן את זה על ידי התקנת מקלדת חלופית, אבל זה עדיין מעצבן ומוזר. הצרה השנייה התגלתה באיזורים עם כיסוי בעייתי של רשת סלולרית: אז המכשיר הופך לאיטי ומדי פעם נתקע לגמרי לכמה שניות, כנראה בנסיונות לחפש רשת. יש לציין שחוויתי את האיטיות הזאת רק בזמן טיול לחו"ל, בחיבור לרשת סלולרית זולה יחסית. בארץ המכשיר עבד ללא דופי לא משנה לאן לקחתי אותו.
והוא גם מצלם נהדר
מכשירי ה-Galaxy S של סמסונג תמיד נהנו ממצלמות נהדרות שסבלו מבעיה אחת: הן לא היו מהירות מספיק. תמיד היה צריך להמתין כמה שניות עד שאפליקצית הצילום תפתח, והיתה גם השהייה מעצבנת בין הלחיצה על כפתור הצילום לבין הצילום עצמו. לא עוד. המצלמה של ה-S6 לא רק מצלמת נהדר - אלא גם עובדת במהירות מרשימה. היא נפתחת בשתי שניות בלבד, ומצלמת באופן מיידי.
הפתיעה אותי במיוחד איכות הצילום בתנאי תאורה ירודים. קחו לדוגמה את התמונה של הפאב הלונדוני המסורתי הזה, שצולמה בספונטניות באמצע הלילה: למרות החושך התמונה אינה מגורענת, ואינה "שורפת" את החלקים המוארים. הפירוט טוב, הצבעים נראים כמו בחיים האמיתיים - והתוצאות האלה חזרו על עצמן גם בתמונות אחרות באיזורים חשוכים. גם המצלמה הקדמית סיפקה כמה תמונות סלפי חביבות בהחלט בכל תנאי התאורה שניסיתי לאתגר אותה בהם.
מפתיע לטובה גם המסך. ה-S6 כולל מסך 5.1 אינץ' ברזולוצית QHD, עם 1440X2560 פיקסלים, שנפוצה בדרך כלל במסכים הרבה יותר גדולים. כתוצאה מכך החדות של המסך הזה די מטורפת, והיא מצטרפת להפקת צבעים מעולה (ולא מוגזמת מדי) שהופכת את התצוגה של המכשיר הזה לפשוט נהדרת. בין אם קוראים עליו סמסים, גולשים בו בפייסבוק או מצלמים בו תמונות - זה תמיד נראה טוב.
עדיין לא מושלם
יש גם כמה בעיות: מסך ה-Edge המעוקל הוא יפה בצורה יוצאת דופן, אבל לא רק שהוא לא מוסיף לשימושיות של המכשיר אלא לעיתים אפילו עומד בדרכה. מכיוון שהעיקול ממשיך את המסך ולא מתווסף אליו, טקסטים ותמונות שמוצגים בצידי המסך מתעוותים. כפתורים שבמקרה ממוקמים על העיקול עלולים להיות לפעמים קשים ללחיצה. ה-Edge כולל גם מסגרת דקה מאוד, שמרגישה הרבה יותר חלקלקה ממכשירים אחרים. לפעמים, כשהמכשיר צילצל על השולחן, היה ממש מאתגר להרים אותו משם.
גם הסוללה המובנית לא להיט (בארץ היא הספיקה לי ליום שלם. בחו"ל היא הייתה חייבת חשמל כבר בשעות הצהריים), ובגלל שאי אפשר להחליף אותה זה קצת בעייתי. בסמסונג אמנם הטמיעו מערכת הטענה מהירה, אבל מכיוון שגם היא דורשת חיבור לחשמל היא לא תיתן פתרון לאנשים שמסתובבים כל היום בחוץ כמו שהיתה נותנת האפשרות להחליף סוללה.
יחסית למחיר הגבוה (מאוד) של המכשיר הזה - היינו שמחים לראות נפח פנימי גדול יותר. הגרסאות הבסיסיות של ה-S6 כוללות 32 גיגה (אחרי מערכת ההפעלה נשארים למשתמשים קצת יותר מ-20 לשימוש אישי), שיכולים להתמלא ממש ממש מהר. גירסת ה-64 גיגה מומלצת יותר, למרות שמדובר בקפיצה לא קטנה במחיר.
ועדיין, החסרונות האלה מתגמדים כשמסתכלים ומשחקים קצת עם המכשיר הזה. זה ללא ספק הגלקסי הכי טוב של סמסונג מאז ה-S3, ויש מצב שגם מכשיר האנדרואיד הכי מוצלח שקיים היום בשוק. לראייה: מדובר במכשיר הראשון מזה הרבה מאוד זמן שגרם לי, אייפוניסט מושבע, להצטער קצת להחזיר את המכשיר ליבואנית ולחזור להשתמש במכשיר האישי שלי. "האנדרואיד שיגרום לאייפוניסטים לקנא" זו קצת קלישה - אבל במקרה הזה היא לא רחוקה מהאמת.