אמש (שני) נרשם אקזיט ענק בישראל: חברת השבבים אינטל רכשה את הסטארטאפ "מוביט" תמורת 900 מיליון דולר (אם להיות מדויקים - 840 מיליון, שכן אינטל כבר השקיעה ב"מוביט" באמצעות קרן ההשקעות "אינטל קפיטל" ב-2015). זו הרכישה השנייה של אינטל בישראל בתחום חברות "המובילטי", כשהראשונה הייתה ב-2017, אז רכשה את מובילאיי בסכום שיא של כ-15 מיליארד דולרים.
בהתחשב בכך שהחברה פיתחה פתרונות לייעול התניידות בתחבורה ציבורית הרי ברור שאינטל העדיפה לשלם סכום חריג לכל הדעות ולחסוך לעצמה שנים של פיתוח. עם זאת, הסיפור האמיתי לא טמון ב"מה אינטל רוצה מהמידע של מוביט אלא דווקא בקוצר הראייה של השותפות השקטות של החברה הישראלית - אלו שכנראה חרצו בעצמם את גזר דינם.
מוביט קנתה את עולמה בזכות האפליקציה שהחברה פיתחה, המציעה למשתמשי הדרך ברחבי העולם את האופציה היעילה והטובה ביותר להגיע ממקום למקום. הפלטפורמה של החברה עושה זאת תוך שילוב תחבורה ציבורית, אופניים, אופנועים, הזמנת נסיעה באמצעות אפליקציות ונסיעות שיתופיות. כך לדוגמה, אם רוצים להגיע מנקודה א' לנקודה ב', משתמשים יתקשו למצוא את האוטובוס שיביא אותם בדיוק אל הנקודה הסופית, וכמעט תמיד הם יצטרכו להשתמש בתחבורה ציבורית נוספת, בין אם זו רכבת, מונית שירות או קורקינט שיתופי שמגיע כדי לפתור את בעיית "הקילומטר האחרון".
במהלך שנות פעילותה של מוביט, החברה חתמה על שיתופי פעולה עם שלל חברות תחבורה ציבורית, מתוך כוונה שהן יקלו על המשתמשים וייעלו את השימוש בשירותי החברות הללו. מדובר על חברות דוגמת אגד, דן, קווים, גט, אובר ואפילו ליפט. החברות הללו שיתפו מרצונן מידע עם מוביט, מבלי להבין שמה שהן עשו, עלול למעשה לזרז את "חיסולן". אינטל שוקדת בימים אלו על רכב אוטונומי בשיתוף מובילאיי, כשמביאים את המידע של מוביט, ניתן לייצר את האוטובוס האוטונומי המושלם הן מבחינת המידע והן מבחינת הטכנולוגיה.
"אנחנו מאמינים שברגע שיהיו לנו מאות מיליוני משתמשים, נתחיל לספק שירותים נוספים כמו חיבור למוניות, פרסומות או מכירת כרטיסי אוטובוס ורכבות", אמר מנכ"ל החברה ניר ארז בהודעה לעיתונות שיצאה בשנת 2015, הודעה אשר תיארה חזון מעט שונה מזה שבו החברה משתלבת כיום. מנגד את "הצהרת הכוונות" של אינטל אודות מוביט ניתן היה לראות בהשקעה שביצעה לפני מספר שנים, כבר ב-2018, אז מוביט גייסה 50 מיליון דולר, ומייסד מובילאיי פרופ' אמנון שעשוע הצטרף לדירקטוריון החברה. שנתיים אחר כך, חברת אינטל הודיעה על רכישת החברה, וסימנה: אחרי שרכשה חברה בתחום החומרה (מובילאיי), היא עוברת לתוכנה ("מוביט"), וכך השלימה את המעגל.
במשך שנים אספה מוביט מידע אודות הרגלי צריכת התחבורה הציבורית והפרטית, מסלולי נסיעה, הרגלי השימוש של הנוסעים וצברה מידע חיוני על הדרך שבה התחבורה הציבורית עובדת ומשתלבת במרקם העירוני ברחבי העולם. בדרך כלל סיפורים מהסוג הזה מתמקדים בצד של הצרכן וסובבים סביב נושא הפרטיות - אלא שבמקרה הזה הסיפור של מוביט מתמקד סביב צרכן מסוג אחר - חברות התחבורה הציבורית.
המהפכה שאינטל רוצה להביא לעולם התחבורה תקרב כנראה את קיצן של חברות התחבורה הציבורית שממשיכות לפעול בצורה מיושנת, כזו שמקפידה להוכיח עצמה כלא יעילה. בשעה שאין להן מרכזי מחקר ופיתוח או תקציבי פיתוח גדולים, חברות התחבורה הציבורית שיתפו פעולה עם "מוביט" כדי להיטיב עם המשתמשים ולעזור להם.
הן התחברו לרעיון שחברה פרטית רוצה לספק שירות חדשני למשתמשים ולהטיב עימן כשבפועל, מה שקרה שהוא שהחברות הללו מסרו מרצונן את המידע הרגיש ביותר שלהן, קודש הקודשים - איך הן בעצם עבודות. מה שלא העריכו בחברות התחבורה הציבורית, זה שהמידע שמסרו עשוי לשמש נגדן. המידע ש"מוביט" אספה בכל העולם שווה יותר מחברות התחבורה הציבוריות, והוא הנכס הגדול ביותר שיש ברשותן כיום. המידע שאינטל קיבלה לידה ממוביט אמור לשמש אותן בהקמת מערך התחבורה הציבורית האוטונומית שהיא חושקת בו. אותו המערך, כאמור, עתיד להחליף את חברות התחבורה הציבורית הקיימות, שככל הנראה כמו ענקיות אחרות מהעבר לא יצליחו להתאים עצמן מבעוד מועד למהפכה הקרובה.
אחרי רכישת "מוביט", אפשר לצפות כי החברות יהיו חשדניות הרבה יותר וזהירות לפני שישתפו את המידע עם חברות נוספות, גם אם זה לטובת הציבור.