זו לא הגזמה לכנות את Final Fantasy VII, שיצא במקור בשנת 1996, אחד המשחקים החשובים והאהובים ביותר בהסטוריה. משחק ההרפתקאות היפני הצליח לשבות את ליבם של גיימרים רבים בזכות הסיפור המפתיע שלו, הדמויות המוצלחות וסצנה אחת דרמטית בלתי נשכחת שלא אפרט כדי לא "לספיילר".
חברת Square-Enix, שקצת מחפשת את עצמה בשנים האחרונות, החליטה שאם יש לה אס כל כך גדול בשרוול, אין שום סיבה שלא להשתמש בו פעם נוספת. והנה הגענו לימינו אנו, למעלה מ-20 שנה לאחר יציאתו של המקור, ל-Final Fantasy VII Remake: חידוש של המשחק הקלאסי שיצא לאחרונה לפלייסטיישן 4. היה שווה לחכות.
חדש, חדיש ומחודש
הרימייק הוא לא אותה גברת בשדרוג אדרת, אלא משחק חדש לגמרי שלמעשה נבנה מאפס, על הבסיס העלילתי של המשחק המקורי. ערכי ההפקה שלו הן מהמפוארים והמושקעים ביותר של תקופתנו, עם גרפיקה מהממת, דיבוב מושקע ועיצוב שלבים מגוון. מה שנשאר אותו דבר הוא הסיפור. הוא עדיין מספר על קלאוד, שכיר חרב אדיש שמספק את שירותיו המקצועיים ל"ארגון טרור סביבתי". קלאוד וחבריו החדשים מנסים לתקוף את תאגיד האנרגיה שינרה, ספק חברת-החשמל ספק ארגון ממשלתי טוטליטרי, שחולב את האנרגיה הטבעית של העולם כדי לספק אנרגיה מלוכלכת ומזוהמת לנתיניו.
במהלך הסיפור קלאוד יפתח את ליבו כלפיי חבריו החדשים, יגלה פרטים חדשים על עברו וגם ייתקל בחדש באויבו המושבע. הסיפור, שהיה אפקטיבי עוד ב-96, נשאר רלוונטי גם היום. למרות שהוא מכסה רק חלק קטן מהמשחק המקורי (הרימייק חולק למספר לא ידוע של חלקים. מה שיצא עכשיו הוא רק הראשון שבהם), הוא מרגיש שלם בפני עצמו.
יחד עם הגרפיקה חודשה גם מערכת הלחימה של המשחק. במשחק המקורי זו היתה מערכת של קרבות טקטיים בתורות, כנהוג במשחקי תפקידים יפניים מאותה תקופה. הפעם הקרבות הן בזמן אמת, כאשר אחרי מספר התקפות רגילות תקבלו הזדמנות להשתמש במתקפה מיוחדת. רוב המתקפות המיוחדות הנ"ל מתכתבות ישירות עם מערכת הקרב המקורית, והשלוב מרגיש חדש אך גם מוכר.
הקרבות הם מה שתעשו חלק גדול מהזמן שלכם במשחק, והם עובדים נהדר. הם מאתגרים מספיק מצד אחד אך לא מתסכלים מהצד השני, כך שגם כאלה שבדרך כלל לא מחבבים משחקי פעולה יוכלו להתמודד איתם. בולטים לטובה קרבות הבוס, שכוללים חלק מהקרבות הכי כיפיים שיצא לי לשחק בהם בשנים האחרונות.
פנטזיה לא מושלמת
ולמרות כל המחמאות והאהבה הגדולה, צריך גם לשים את האצבע על כמה נקודות מחמיאות פחות. הברורה מאליה היא אורך המשחק: קצת פחות מ-40 שעות לקח לי לסיים את המשחק, כולל כל המשימות האופיציונליות שבו. זה לא משחק קצר, אבל יחסית לאורך הממוצע של משחקים אחרים בסדרה (בדרך כלל צפונית מ-100 שעות) זה מרגיש קצת קצר מדי. אפשר אמנם להתחיל לשחק בדרגת קושי מאתגרת יותר ולהשתתף בעוד כמה אתגרים שנפתחים בסוף המשחק, אך זה לא יספק את כל הגיימרים שהיו שמחים לראות עוד קצת תוכן מקורי.
ומילא, אם כל 40 השעות האלה היו מלוטשות למשעי, אבל גם זה לא המצב. ניתן להבחין בבירור בכמה שלבים שמרגישים כמו "פילרים", וכוללים בדרך כלל שיטוטים במערכות הביוב המונוטוניות של העיר מידגר. החלקים האלה עדיין כיפיים, בעיקר בזכות מערכת הקרב המוצלחת, אבל הם מחווירים לעומת השלבים המושקעים יותר וקל מאוד להבחין בזה. חבל.
ולסיום, הגרפיקה. ברוב שעות המשחק, Final Fantasy VII Remake הוא משחק מהמם. אבל מדי פעם משתרבבות תקלות גרפיות שמצליחות להרוס את החוויה, בעיקר טקסטורות באיכות נמוכה מאוד בחדרים מסויימים, או דמויות משנה שנראות רע מאוד.
המגרעות האלה קיימות ומורגשות, אך עדיין לא מונעות מהמשחק להרגיש מצויין. זו לא רק הנוסטלגיה שמדברת מפי. עם מערכת קרב מצויינת, רמת הפקה מטורפת וסיפור שמצליח להישאר רלוונטי גם 20 שנה אחרי שנכתב לראשונה - הרימייק הזה מצליח להשתוות למשחק המקורי ואף להתעלות עליו בחלקים מסויימים. לא היינו יכולים לצפות לפנטזיה טובה יותר.