ובכן, זה הגיע משום מקום. לפני שבועות ספורים נינטנדו הכריזה לראשונה על Paper Mario: The Origami King, משחק הרפתקאות-תפקידים חדש בכיכוב מריו השרברב, שמתרחש הפעם בעולם שכולו נייר.
בדרך כלל כשמכריזים על משחקים בהתראה כל כך קצרה, מדובר בחדשות רעות, כאילו חברת המשחקים מסמנת לנו "המשחק לא יצא כל כך מוצלח, אז לא טרחנו ליצור לו קמפיין שיווקי ארוך טווח". למרבה ההפתעה, המשחק החדש של מריו הוא פשוט יוצא מהכלל. מסוג המשחקים שמעלים חיוך ענק מהרגע הראשון ועד שמגיעים לכתוביות הסיום (שיגיעו אחרי כמות זמן מכובדת של כ-25-30 שעות משחק).
הסיפור פשוט אבל יעיל: מריו וחבריו גרים בעולם דו-ממדי שעשוי כולו מנייר, ואז מגיע מלך אוריגמי מרושע שמטרתו לקפל את כל הנייר הזה. רק מה, בעולם של מריו כשמקפלים נייר הנייר הופך למרושע במיוחד. וכך, מריו יוצא לסכל את תוכניותיו המרושעות של מלך האוריגמי, ועל הדרך כמובן להציל את הנסיכה.
ההפתעה הכי משמחת במשחק הזה היא כמה שהוא מצחיק. ברצינות. מעטים המשחקים שגורמים לי לצחוק בקול רם, ו-Paper Mario עשה את זה כל חמש דקות בממוצע. הסיטואציות הביזאריות אליהן נקלעים מריו וחבריו משעשעות כשלעצמן, וכשמשדכים אליהן את הדיאלוגים המצויינים מקבלים את המשחק הכי מצחיק של השנה, בהפרש. כמובן שבשביל להינות מההומור תצטרכו לשלוט באנגלית, ככה שילדים קטנים שעדיין לא שולטים בשפה הזו יפספסו לא מעט. מצד שני, הבדיחות מספיק טובות כדי לשעשע גם מבוגרים.
זהירות לא לקרוע
כתיבה טובה היא, כמובן, לא כל מה שיש כאן. גם המשחקיות עצמה, ברובה המכריע, מהנה ומשובבת נפש. את רוב הזמן שלכם תבלו בטיולים בעולם המשחק היפהפה, שגם הוא, כמו הדמויות עצמן, עשוי כולו נייר. מאחורי כל פינה מסתתרים סודות והפתעות, וסביר להניח שרוב השחקנים יסרבו לעבור לשלב הבא עד שיצליחו למצוא הכל.
מה יש לחפש כאן? את תושבי הממלכה, שנעלמו עם בואו של מלך האוריגמי. חלק מהם קופלו לצורות מפתיעות, אחרים נדחפו לחורים ונקיקים. כשתצליו אותם הם יודו לכם עם שורת טקסט קורעת מצחוק, ששוה בדרך כלל לבדרה את הטירחה שבמציאתם. חוץ מהתושבים יש גם "חורים" וקרעים בעולם שצריך לתקן על ידי זריקת קונפטי (הגיוני בסך הכל. וגם כיף. ממש ממש כיף), ותיבות אוצר שכוללות בונוסים נוספים ומוחבאות במקומות שבדרך כלל דורשים כמה דקות של מחשבה כדי להגיע אליהם.
וכמו בכל משחק שמכבד את עצמו - יש גם אקשן. חיילי האוריגמי המקופלים מעוניינים לחסל את מריו וחבריו, אך בניגוד למשחקי מריו אחרים, שם מספיק בדרך כלל לקפוץ על ראשו של אוייב כדי להביסו, כדי לנצח במשחק הזה תצטרכו להפעיל את הראש שלכם.
זירות הקרב נראות כמו לוח קליעה למטרה עגול, שמריו עומד במרכזו והאויבים מסודרים סביבו במשבצות. בתחילת הקרב, תתבקשו להזיז את המשבצות השונות כדי לנסות ולאגד את האויבים כך שיוצבו בשורה אחת או ב"ריבועים" של ארבעה אויבים זה ליד זה. אם תצליחו לפתור את הפאזל, תקבלו חיזוק משמעותי לכח ההתקפה שלכם, שיאפשר לכם ברוב המקרים לנצח את הקרב בסיבוב אחד.
הקרבות הרגילים נחמדים בהתחלה, אך הופכים לדי מעייפים בשלבים המאוחרים במשחק. העייפות נובעת מכך שהפאזלים לא אחידים ברמתם, ככה שחלק מהקרבות עוברים בקלילות ואחרים יכולים להמשך דקות ארוכות. סיבה נוספת היא שאין שום תגמול לקרב מוצלח: מעבר לקצת מטבעות (שאף פעם לא חסרים בכל מקרה), מריו לא יקבל שום דבר אחרי הקרב: לא נקודות ניסיון, לא חפצים, אפילו לא שורת טקסט מצחיקה. יוק.
יוצאים מהכלל הם קרבות הבוס. שם הקערה מתהפכת על פיה, ומציבה את מריו בשולי הלוח ואת הבוס במרכזו. כדי להביס את הבוס תצטרכו לסדר למריו מסלול שיוביל אותו אל אחד מ"משבצות ההתקפה" שמפוזרות על הלוח, ובדרך כלל גם לפתור כמה פאזלים במקביל כדי לוודא שהמתקפה אכן תפגע ביעדה. הקרבות הגדולים מאתגרים, מתגמלים ולמרבה השמחה גם לא חסרים כאלה. חבל ששאר הקרבות לא שומרים על אותה רמת עניין.
גיבור מנייר
בסופו של דבר, גם הקרבות הטיפה מייגעים לא מונעים מ-Paper Mario: The Origami King להפוך לשיחוק של ממש. נינטנדו מוכיחה בשנים האחרונות שהיא פיצחה לחלוטין את השיטה, עם משחק מעולה אחרי משחק מעולה, והפרק החדש בעלילותיו של מריו אינו יוצא דופן מהבחינה הזו.
אם יש לכם סוויץ', אתם שולטים באנגלית ובא לכם לצאת להרפתקה קורעת אין לכם מה להתלבט. מריו מוכיח, כמו תמיד, שהוא עדיין הגיבור הבלתי מעורער של תעשיית המשחקים, גם כשהוא עשוי מנייר.