אם יש לתעשיית המשחקים העולמית כוכב אחד בלבד, זה וודאי סופר-מאריו השרברב, גיבור סדרת המשחקים הוותיקה של חברת נינטנדו. כמה וותיקה? ובכן, לפני ימים ספורים חגג האינסטלטור המשופם יום הולדת 35, ולכבוד המאורע הוציאה נינטנדו אוסף חדש הכולל שלוש מההרפתקאות הכי מפורסמות שלו.
האוסף הפך בין לילה לאחד המשחקים הנחשקים ביותר בעולם, אבל לא בהכרח מהסיבות הנכונות. נינטנדו החליטה להוציא אותו בהוצאה מוגבלת, ואספני משחקים רבים מיהרו להוסיף אותו לספרייה שלהם במהרה, לפני שהעותקים יאזלו מהחנויות. אם יתמזל מזלכם למצוא עותק פיזי בחנות, יש סיכוי שתוכלו למכור אותו בפרמיה נאה בעוד מספר חודשים (אבל אל תבנו על זה). אם לא תמצאו, לא נורא: ניתן לרכוש גירסה דיגיטלית של המשחק דרך הקונסולה עצמה.
שלושה במחיר אחד
האוסף החדש כולל שלושה משחקים, כולם תלת-ממדיים: הראשון, Super Mario 64, היה אחד ממשחקי הפלטפורמה התלת-ממדיים הראשונים בהסטוריה, ויצא במקור בשנת 1996 לקונסולת ה-N64. סביר להניח שאם הייתם גיימרים מתישהו בין שנות ה-90 המאוחרות להיום כבר יצא לכם לשחק בו. בכל זאת, משחק היסטורי.
המשחק השני הוא Super Mario Sunshine, אחד המשחקים הפחות מוכרים בסדרה, שיצא בשנת 2002 לקונסולת ה-GameCube הכושלת. המשחק השלישי, Super Mario Galaxy, הוא המשחק ה"צעיר" שבחבורה: יצא במקור ב-2007 לקונסולת ה-Wii.
כל המשחקים זכו אמנם לשדרוג רזולוציה (Super Mario 64 מוצג ב-720P בעוד שני המשחקים הנוספים ב-Full HD), אבל חוץ מזה נינטנדו לא נגעה בהם יותר מדי. הם נראים, נשמעים ומרגישים בדיוק כמו במקור - לטוב ולרע.
לטוב - כי בכל זאת מדובר במשחקי מאריו, אחת מסדרות המשחקים האהובות, המקוריות והמשמחות בהסטוריה. כל אחד מהם שווה את תשומת הלב שלכם בשם עצמו, וכשמכניסים את כולם לאוסף אחד באמת שאין סיבה לחשוב פעמיים לפני שמתחילים לשחק.
הרע - כי בשנת 2020 היה אפשר לצפות מנינטנדו להשקיע קצת יותר באוסף. היה הורג אותם לשדרג קצת את הגרפיקה הפרימיטיבית של Mario 64, או להדק קצת את מנגנון השליטה הבעייתי של Sunshine?
זה השרברב גדול יהיה
מבחינת איכות המשחקים, הכי מומלץ לשחק בהם בסדר כרונולוגי הפוך. Mario Galaxy הוא ללא ספק המשחק המוצלח באוסף. קשה להאמין שעברו כבר 13 שנה מאז שיצא, כי הוא מרגיש כמו משחק מודרני לחלוטין, ולשחק בו זה תענוג צרוף גם היום. הדבר היחיד שמבאס בו הוא ההסתמכות הגדולה מדי על שלטי תנועה (המשחק יצא במקור, כאמור, לקונסולת ה-Wii התזזיתית), שהציקה אז וממשיכה להציק גם היום. אבל זה בקטנה, ואחרי 20 דקות של הסתגלות לשלטי התנועה הפיצפונים של הסוויץ' טיילתי בשמחה עם מריו ברחבי הגלקסיה, קפצתי על עשרות אויבים וגיליתי מאות הפתעות מאחורי כל פינה.
Mario Sunshine הוא המשחק הכי פחות איכותי בחבילה. נינטנדו ניסתה לדחוף אליו יותר מדי חידושים, רובם בצורת רובה מים ענקי שמאריו סוחב על גבו, ומאפשר לו לבצע תנועות רבות ורטובות. מדובר במקרה קלאסי של "תפסת מרובה לא תפסת". התנועות החדשות לא מאוד כיפיות, ובאופן כללי המשחק הזה מרגיש מסורבל ומגושם. מה שמציל את העניין הוא הסיפור הביזארי שלו (לא אספיילר, אבל כן אספר שהוא כולל כמה מסצנות המעבר המטורללות ביותר בהסטוריה של תעשיית המשחקים), הגרפיקה הצבעונית והמרעננת והעובדה שגם כשנינטנדו מפשלת - עדיין שווה לשחק במשחקים שלה.
המשחק הוותיק ביותר, Super Mario 64, הוא קלאסיקה אמיתית. הבעיה היא שגילו ניכר, ולא כל כך כיף לשחק בו בימינו. השליטה לא מהודקת מספיק, המצלמה תזזיתית ולא מדוייקת, ואת רוב ההפתעות שהמשחק מציג אפשר לפגוש בגרסאות משודרגות ומוצלחות יותר בשני המשחקים הנוספים. נחמד אמנם לחזור ל-64 בשביל הנוסטלגיה, אבל להגיד שהוא גרם לי חשק לסיים אותו פעם נוספת? ממש לא.
ובכל זאת - יש מספיק כיף לחוות בכל אחד מהמשחקים האלה, ושדרוג הרזולוציה לבדו הופך אותו להמלצה קלה. יש לכם סוויץ' ולב פועם? אתם כנראה הולכים להנות מאוד מהאוסף הזה. לפחות עד היום הולדת הבא של מאריו.