כולם מכירים את סדרת GTA. ולא בכדי. בכל זאת, סדרת משחקי הפשע הנ"ל קיבעה בשנים האחרונות את מקומה כסדרת המשחקים המצליחה בעולם. כל מי שאי פעם החזיק בקר משחק כנראה ניסה לשחק באחד ממשחקי הסדרה, הפך לפושע ווירטואלי, גנב אינספור מכוניות והתחמק ממיליוני שוטרים.
סדרת המשחקים Mafia מרגישה לעיתים כמו האחות החורגת של GTA. כמו GTA, גם מאפיה היא סדרה ארוכה וותיקה של משחקי עולם פתוח, שעוסקת בחיי הפשע והרשע. שלא כמו GTA, "מאפיה" אף פעם לא התפוצצה והפכה לתופעת תרבות.
בשנה האחרונה החליטו מפתחי הסדרה לעשות כל מה שניתן כדי להפוך אותה למצליחה יותר. Mafia: Definitive Edition שיצא לפני מספר שבועות, הוא גולת הכותרת של הנסיונות האלה. מדובר ברימייק מלא-מלא של המשחק המקורי בסדרה, שיצא במקור כמעט לפני 20 שנה, בשנת 2002. אך האם זה מספיק בשביל להציב תחרות למלך התעשייה?
הרפתקה ישנה-חדשה
העלילה של מאפיה מתרחשת בשנות ה-30 הלא כל כך עליזות, בעיר אמריקאית פיקטיבית שהיא שילוב מוזר של ניו-יורק, שיקאגו ולוס אנג'לס. אנחנו משחקים בחור צעיר שהופך להיות חייל פשוט במשפחת פשע ששולטת באחת השכונות בעיר, ומלווים אותו לאורך המסע שלו למקומות האפלים ביותר של הפשע המאורגן, מקומות שיובילו אותו בסופו של דבר לפנות לרשויות החוק ולהציע להן את עזרתו (זה לא ממש ספוילר, כי ככה מתחיל המשחק).
הסיפור הזה, יש לציין, הוא ללא ספק החלק הכי מושקע במשחק, וזה די מרשים. למרות שהוא כבר בן 20, למות שהדרך בה משחקים מספרים סיפורים השתכללה מאוד בזמן שעבר, הסיפור של Mafia עדיין מצליח לעניין, להפתיע ואפילו קצת לרגש. הוא אמנם לא מתקרב לאימפקט הרגשי של מפלצת-נראטיב כמו The Last of Us: Part 2, אבל הוא כן מצליח לספר סיפור יעיל, מדוייק ומהודק עם דמויות מעוררות הזהדות.
למרבה הצער, חלקים אחרים של המשחק הזדקנו קצת פחות טוב מהסיפור שלו. המבנה שלו, למשל, הוא הוכחה מובהקת למשפט: "וואו, היום יודעים לעצב משחקים הרבה יותר טובים מפעם".
כמו GTA, גם מאפיה הוא משחק עולם פתוח. הבעיה היא שהוא מרגיש בערך כמו שהרגיש GTA III, שיצא בסמוך אליו, ולא כמו המשחקים החדשים יותר בסדרה: המשימות שלו רפפטיביות מאוד, מערכת השמירות מעצבנת ותגרום לכם לבזבז הרבה מאוד זמן, חלק מהמשימות מעצבנות ברמה מורטת עצבים (עדיין מתעוררים מלאי זיעה קרה כשאתם נזכרים במשימת המירוץ המעצבנת? היא עדיין כאן, והיא עדיין מעצבנת), אין בו כמעט פעילויות צד, ולנהוג דקות ארוכות ממקום למקום יתחיל לשעמם אתכם מהר מאוד. בקיצור: משחק עולם פתוח בסגנון הקלאסי והמעט עירום שלו, שמתקשה לעמוד בסטנדרט של המשחקים המודרניים בז'אנר.
החדשות הטובות? מפתחי המשחק ידעו שזה המצב, והכניסו הרבה אפשרויות כדי לדלג על החלקים המשעממים. כך למשל, תוכלו לדלג על קטעי הנסיעה המיותרים במשחק, ופשוט לקפוץ מיידית ממשימה למשימה. זה הופך את המשחק ממשחק עולם-פתוח למשחק אקשן ליניארי, אבל האמת? זה עושה לו רק טוב.
קלאסיקה מודרנית
מלבד הסיפור המעולה, Mafia עושה גם עבודה מעולה ביצירת עולם משחק תקופתי. בשעות הראשונות נהנתי מאוד לטייל ברחובות העיר, שהיו מלאים בנופים שאפשר לצפות בשיחזור של שנות ה-30 העליזות.
כלי הרכב פרימיטיביים ומסורבלים, המאפיונרים שולטים בעניינים, חלונות הראווה מלאים במוצרים שכבר קשה למצוא וכו'. השידרוג הגרפי שהמשחק בגירסתו החדשה נהנה ממנה גורם לשחזור התקופתי לזרוח. המשחק הזה נראה מעולה, בעיקר בסביבות הפתוחות שלו.
במקור, כלל המשחק גם דגש גדול על ריאליזם בכל הקשור לתגובות המשטרה. אם עברתם באור אדום ומישהו ראה אתכם עושים זאת - המשטרה תתחיל לנסות לעצור אתכם. כנ"ל אם ירדתם לשולי הכביש או חס וחלילה נסעתם על המדרכה. מכיוון שכל הפעילויות האלה הן הבסיס של משחקי עולם פתוח כאלה, עירנות השוטרים המוגברת הפכה את המשחק למאתגר הרבה יותר, אבל כיפי הרבה פחות.
ב-2020, מסתבר, הכיף שולט: אם ממש תרצו, תוכלו לפתוח את "מצב הסימולציה" ולנסות לנהוג לפי חוקי התנועה, אבל סביר להניח שתעדיפו לבטל את האפשרות הזאת רק בשביל לנהוג במהירות ממשימה למשימה ולראות את המשך הסיפור המעולה.
ובכלל, שנת 2020 היא תקופה מאוד מוזרה לרימייק הזה. מצד אחד, הוא מוכיח שהחלקים שהזדקנו טוב המשחק, עם דגש על הסיפור המעולה, אכן הזדקנו טוב. אחרי ששיחקתי, השתכנעתי שמגיע לו התואר "קלאסיקה מודרנית". מצד שני, הוא כולל לא מעט בעיות, ומספק חווית משחק לא כל כך חלקה, בוודאי ביחסית למשחקים חדשים באמת באותו ז'אנר.
ובכל זאת, אם בא לכם להתרווח עם סיפור פשע מעולה - זה יהיה פשע אם לא תיתנו למשחק הזה צ'אנס.
המשחק נבדק על קונסולת Xbox One X. עותק ביקורת סופק על ידי עדלי יונייטד, יבואנית המשחק לישראל.