במשך שנה שלמה, צוות מדענים במערב אוסטרליה שבר את הראש על גל רדיו בודד שנראה יוצא דופן באופן קיצוני. הוא היה מהיר במיוחד (30 ננושניות בלבד), חזק בהרבה מכל מה שראו בעבר ואפילו הצליח להאפיל לרגע על כל האותות השמימיים האחרים.
כשמערכת הטלסקופים ASKAP (רשת של 36 אנטנות רדיו) קלטה את האות ביוני 2024, האסטרונומים התרגשו. "חשבנו שאולי גילינו פולסר (כוכב נייטרונים מסתובב הפולט קרינה אלקטרומגנטית) חדש, או תופעה שלא הכרנו", סיפר ד"ר קלנסי ג'יימס מאוניברסיטת קרטיס ל־New Scientist. החשד הראשוני: פרץ רדיו מהיר (FRB) - תופעה נדירה שמגיעה לרוב מגלקסיות רחוקות, ונפלטת מכוכבי נייטרונים דחוסים במיוחד.
אבל משהו פשוט לא הסתדר. הבעיה: האות היה חזק מדי ו"בהיר" פי כמה מכל מקור קוסמי אחר, ולמעשה, ככל שדייקו את המדידות התברר שהוא הגיע בכלל מתוך הגלקסיה שלנו. אחר כך מיקדו אותו עוד יותר, ופה הגיעה ההפתעה האמיתית: מקור האות הוא הלוויין המת של נאס"א, Relay 2, ששוגר כבר בשנת 1964.
Relay 2 היה חלק מתוכנית ניסיונית של נאס"א לתקשורת בין־יבשתית, ועבד רק פרק זמן קצר. קודמו, Relay 1, היה הלוויין הראשון בהיסטוריה ששידר טלוויזיה מארצות הברית לאירופה ויפן, כששידור הבכורה שלו היה, באופן מצמרר, ההתנקשות בנשיא ג'ון פ. קנדי. Relay 2 שוגר ב־1964, פעל כשנה בלבד, והמשיך לשדר אותות חלשים עד 1967 ואז נדם לחלוטין.
לכן, כשב־13 ביוני 2024 קלטו החוקרים פרץ קצרצר של גלי רדיו מאזור המסלול שלו, הם נדהמו. האות נראה לרגע כאילו הגיע מפולסר (כוכב נייטרונים מסתובב הפולט קרינה אלקטרומגנטית) או מקור אסטרופיזיקלי אחר, ורק כעת התברר שזה למעשה "שיעול אחרון" של גרוטאת חלל עתיקה.
עוד בנושא
הסוף לתעלומה: נמצא מהיכן בחלל הגיע אות ה"וואו" שעורר היסטריה בעולם
הגשושית של נאס"א שולחת אותות מוזרים מהחלל החיצון
אז מה ההסבר? יש שתי סברות עיקריות ושתיהן ביזאריות
למה לוויין שמת לפני עשרות שנים ישדר פתאום אות רדיו חזק כל כך?
הסברה הראשונה היא ש־Relay 2 פשוט צבר חשמל סטטי במשך עשרות שנים של שיטוט דרך פלזמה בחלל, עד שנפלטה ממנו פריקה עוצמתית אחת, קצרה, ובלתי מתוכננת. תופעה דומה תועדה בעבר מהקרקע על־ידי מצפה ארסיבו, אם כי באותות ארוכים יותר. החוקרים מסבירים שלוויינים מודרניים בנויים עם חומרים מונעי־פריקה, אך בשנות ה־60 זה לא נלקח בחשבון.
אפשרות שנייה היא שלוויין נאס"א הישן נפגע ממיקרומטאוריד, גרגר זעיר של סלע חללי, שיכול להיות בגודל של מיקרון ועד מילימטרים ספורים. למרות ממדיו הזעירים, מיקרומטאוריד נע במהירות עצומה של עשרות קילומטרים בשנייה, כך שגם פגיעה קלה בו יכולה להספיק כדי ליצור ענן פלזמה ולשגר גלי רדיו קצרים אך חזקים. זה בדיוק מה שייתכן שקרה ללוויין: ענן הפלזמה שהשתחרר מהמכה שידר את האות החריג לעבר כדור הארץ.
עם זאת, מדעני הצוות מדגישים שפגיעות כאלה הן נדירות יחסית. הם מעריכים שההסבר הסביר יותר הוא דווקא פריקת חשמל סטטי, תופעה שבה לוויינים ישנים שנבנו לפני שהבינו את הסיכון, סופגים מטענים חשמליים במשך שנים עד שמשתחרר פתאום ניצוץ חזק. גם כך, הם מבטיחים: לא מדובר בקאמבק של טכנולוגיה אבודה, אלא באיתות אחרון של גרוטאה בת עשרות שנים.
@abovethenormnews ?️? DEAD SATELLITE SPEAKS AFTER 57 YEARS ?️?️ In 2024, NASA's Relay 2 — silent since 1967 — released a sudden radio pulse that became the brightest signal in the sky. No warning. No repeat. No explanation. Was it an accident? Or something else? #Relay2 #DeadSatellite #Signal #RadioBurst #SpaceEvent #OrbitalMystery #AboveTheNormNews #UnexplainedTransmission #ColdOrbit #UFOWatch #HiddenSignals #NASAAlert
♬ original sound - Above The Norm News
המדענים מבהירים שזה לא מקרה של "לוויין זומבי", מונח המתאר לוויינים שחזרו פתאום לשדר לאחר שנים של שתיקה. דוגמאות כאלה קיימות: ב־2002 לוויין החובבים OSCAR-7 חזר לפעולה לאחר 21 שנות דממה, וב־2010 לוויין התקשורת Galaxy 15 איפס את עצמו לבד אחרי שננטש במסלול. אבל במקרה של Relay 2, לא מדובר בהתעוררות אלא בהתפרקות - רגעית, אלימה וחד־פעמית.
בינתיים, החוקרים מציינים שלמרות שמדובר באירוע חריג, ייתכן שניתן ללמוד ממנו הרבה. פריקות חשמל כאלה, שהם מכנים ESD (electrostatic discharge), עלולות לשבש ציוד, להרוס רכיבים רגישים ולשבש קליטה של אותות מהחלל. לכן, ניטור אותות מסוג זה עשוי בעתיד לשמש ככלי עזר לאבחון סכנות בלוויינים, או לפחות להבדיל בין איתות מהיקום, לאיתות מזבל חלל שחג במסלול.
האם זו קריאת אזהרה? לא בטוח. אבל בפעם הבאה שאתם שומעים על "אות מסתורי מהחלל" קחו בחשבון שאוליזה בכלל שריד אלקטרוני מהעבר, שעדיין לוחש משהו, לפני שהוא משתתק שוב לנצח.