האינטרנט של הדברים: מהפכת הטכנולוגיה הבאה?

מכוניות שמדברות זו עם זו? מזגן שמדבר עם מכונת הכביסה? אם תרחישים מסוג זה נשמעים לכם כאילו נלקחו מתוך ספרי מדע בדיוני ישן, כנראה שמזמן לא פתחתם אתר חדשות טכנולוגי. על פי הערכות שונות של חברות טכנולוגיה ברחבי העולם, כבר בשנים הקרובות נזכה לראות מכונות חכמות שיודעות להעביר ביניהן מידע, כולל מתן הוראות אחת לשנייה, ללא צורך בבן אדם. לתופעה הזו כבר ניתן שם: "האינטרנט של הדברים".

כמו שרשת האינטרנט מחברת בין בני אדם, כך האינטרנט של הדברים יקשר בין מכונות, התקנים, רובוטים ואפילו כלי מטבח. לטכנולוגיה הזו יש גם שם בעגה המקצועית וחברות תוכנה וחומרה שעוסקות בתחום מגדירות אותו בשם "מכונה למכונה" M2M (Machine 2 Machine). כלומר: טכנולוגיות שיאפשרו למכונה לדבר עם מכונה אחרת ללא תלות במפעיל אנושי.

אז על בעצם מדובר? ובכן, עולם בו מכונות 'מדברות' לא נוצר היום. מאז המצאת האינטרנט, בני אדם לימדו מכונות לדבר. מושגים כמו אינטרנט אלחוטי, טלפון, טלפון נייד, אינטרנט, תקשורת לוויינים, בלוטות' או RFID, הן התחלה של תקשורת בין מכונות. אמנם בכל הדוגמאות הללו אלו בני האדם שפיתחו מכונות, כתבו להן פרוטוקולים איך להתנהג ומה לעשות, ובסוף גם הפעילו אותן, אבל זו תשתית. אם מוסיפים למשוואה מכונות חכמות שמודעות לסביבה שלהן ויודעות לקחת החלטות לבד, הדרך לשפה עצמאית של מכונות די סלולה.

ואכן בשנים האחרונות התפתחה הטכנולוגיה, וחברות מתחום האלקטרוניקה, התקשורת והתוכנה רכשו מספיק ידע לבנות מכונות חכמות יותר, שמסוגלות לעשות פעילויות מורכבות יותר. אחת הדוגמאות המוכרות למכונה מסוג זה היא רובוט שמנקה ושוטף בעצמו את הרצפה בבית. מדובר על מכונה מספיק חכמה שיודעת למפות בעצמה את שטח הבית, להימנע ממכשולים (כולל מדרגות), ולצאת ולחזור לעמדת הבסיס בעצמה. במקרה זה התפתחות המכונה הקטינה את התפקיד של הבן אדם בפעילות ניקוי הבית למינימום. במקום לעשות הכל בעצמו, כל מה שנותר לבעלים של הרובוט לעשות הוא לקבוע באיזו שעה בכל יום בשבוע הוא רוצה שהרובוט יתחיל לנקות את הבית.

שיפורים טכנולוגיים חכמים ניתן למצוא גם בתחום מטלות הבית. סמסונג, למשל, השיקה מכונת כביסה חכמה שיודעת לשלוח למשתמש הודעות טקסט ולהתריע, למשל, שהכביסה נגמרה או שיש בעיות במכלולי המכונה. היא גם מאפשרת למשתמש לשלוט מרחוק בהפעלתה, כולל עצירה והפעלה של פעולתה. בנוסף השיקה סמסונג גם מקרר חכם שיודע להציע לכם מתכונים על סמך המצרכים שיש לכם במקרר. באמצעות טאבלט בגודל 10 אינץ' המותקן על המקרר ומתקשר איתו ניתן לנהל רשימה של מה נכנס ומה יוצא מהמקרר, ומה תאריך התפוגה שלו או שמדובר על אוכל טרי. הטאבלט כבר ידע להתריע מתי כדי לזרוק אותו לפח.

דוגמאות למכונות חכמות ניתן למצוא לא רק בבית, אלא גם בלבוש. גוגל, למשל, חשפה לאחרונה במסגרת כנס SXSW את הנעל המדברת. מדובר על נעליים עם רמקול מובנה שמתקשרות עם הסמארטפון ויודעות לאסוף ממנו נתונים על האדם הנועל אותן. המטרה היא שהמוצרים הלבישים של גוגל ילמדו את ה"אישיות" של המשתמש ויתנהגו בהתאם. לדוגמא, אם אתם בדרך כלל הולכים, סביר להניח שריצה היא אירוע חריג. במקרה כזה, תדע הנעל באמצעות חיישן כיוון ומהירות, שאתם רצים בכיוון הבית והיא תדע להתקשר לאיש הקשר למצבי חירום שיוגדר בחשבון המשתמש שלכם בגוגל פלוס על מנת להודיע לו שאתם כרגע באירוע חריג בכיוון הבית.

עוד פריט שנכנס לאותה קטגוריה הוא השעון החכם שמפתחת אפל, לפי שמועות ודיווחים. גם במקרה זה מדובר על פריט לבוש חכם שיאפשר להפעיל את האייפון או האייפד מרחוק. כל פי דיווחים ברשת, המשתמש יוכל לשלוח הודעות טקסט, לעדכן סטטוס ולענות לשיחות באמצעות אוזניה שתחובר לשעון. סביר להניח כי אפל ואינטל, כמו גוגל, רוצות לשווק פריטי לבוש חכמים כדי ללמוד את המשתמש. בסופו של דבר, בשבילן הוא פלטפורמה שיווקית אותה הן מוכרות לחברות צד שלישי שמוכרות לו מוצרים.

אבל מכונות חכמות יש לא רק בבית, והן מייתרות את בני האדם גם בתחומים אחרים. בפעם הבאה שאתם עולים למטוס בדרך לחופשה, כדאי שתדעו כי את מרבית הדרך המטוס יודע לעשות לבד. הטייס נשאר בתא הטייס בעיקר בשביל שמירה על בטיחות ופסיכולוגיה שיווקית (האם הייתם עולים למטוס בלי לדעת שיש טייס על ההגה?). ומי לוקח את המטוס מהטרמינל למסלול ההמראה? צדקתם. כלי רכב אוטונומי לחלוטין פרי פיתוח ישראלי מבית התעשייה האווירית בשם 'טקסיבוט'. ומה עם מכונית שנוסעת לבד? חברת גוגל כבר מפעילה מכוניות אוטונומיות בכל רחבי העולם (גם בישראל) למטרת צילומים עבור שירות "גוגל סטריט", חברת אאודי הציגה בתחילת השנה מכונית אוטונומית משלה, וכנראה שגם שאר יצרניות הרכבים בדרך.

ובכן, עכשיו תדמיינו עולם שכל המכונות החכמות הללו (והזכרנו רק מעט מהן) מחוברות זו לזו ויודעות לדבר אחת עם השנייה. נשמע לכם הזוי? תחשבו שנית. ניצנים לעבודה משותפת של מכונות בצוותים או להקות כבר קיימים בתעשיות ביטחוניות ברחבי העולם וגם בתחום האזרחי. דוגמא לכך ניתן למצוא בניסוי שערך פרופסור שוויצרי בשם דריו פלוראנו ששלח לשמיים עשרה רובוטים אוטונומיים שעפו במבנה כמו להקת ציפורים. דוגמא נוספת היא חברת iobridge המפתחת מכלולים אלקטרוניים שיוכלו לחבר כל התקן פיזי לאינטרנט של הדברים. כדי להמחיש את היכולות של הטכנולוגיה היא פתחה את MyRobots – רשת חברתית לרובוטים.

הרעיון של מכונות חכמות שידברו ביניהן, מצית גם את הדמיון של לא מעט חובבי מדע בדיוני, הרואים בהתפתחות שפה של מכונות את הדרך לתרבות עצמאית של רובוטים. מבחינתם טכנולוגיית M2M וכאלו שיבואו בעקבותיה, לא יחוללו מהפיכה רק בשדות תעופה, בבית או על הכבישים, אלא גם בתיאטרון ועל בימות הפסטיבלים. אלו המעוניינים לדעת איך יראה החזון הזה יכולים כבר היום למצוא הצגות תיאטרון ולהקות רוק בהן משולבים רובוטים במקום שחקנים וזמרים אנושיים. את הטרנד של הצגות בהן משולבים שחקנים רובוטיים ואנושיים התחילו ביפן בשנת 2008, בפרויקט של אוניברסיטת אוסאקה. הרובוטים תוכנתו מראש לומר משפטים במהלך ההצגה בת 20 הדקות, ולזוז במסלולים קבועים מראש לצד בני האדם. שמו של המחזה הוא "אני,עובד", והעלילה נסובה על כך שהרובוט מתלונן בפני בן האדם על כך שנותנים לו לבצע משימות משעממות. את הרובוט יצרה חברת מיצובישי ואת התוכנה שלו כתבו באוניברסיטה.

חמש שנים לאחר, בפברואר השנה, הגיע המחזה לניו יורק בארה"ב במסגרת שבוע התיאטרון הרובוטי מיפן, והוא צפוי לעבור בשש ערים נוספות. הפעם כבר מדובר במחזה מקצועי, הכולל שתי סצנות באורך של 75 דקות. בסצנה הראשונה מנחם הרובוט שחקנית אנושית החולה במחלה סופנית ומנהל איתה שיחות על מהות החיים והמוות.

למרות שמדובר על יוזמה ייחודית המותחת את יכולות המשחק של הרובוטים עד לקצה, השחקנית בריארלי לונג, המגלמת את בת האדם בסצנה "סיונרה", אומרת בראיון לאתר theverge כי החיסרון היחיד ברובוטים שהם לא יכולים עדיין להביע רגשות בצורה שתרגש את הצופים. כנראה שלונג עדיין לא הפנימה כי מה שמרגש את הצופים במופע כזה, אלו הרובוטים על הבמה, ולא הבעות השחקנים האנושיים.