החללית DART של נאס"א התרסקה בסביבות 2 לפנות בוקר שעון ישראל (שלישי) בהצלחה אל תוך דימורפוס, ירחון של צמד אסטרואידים מרוחקים, והכלי הושמד לחלוטין בתהליך. מדוע ההתרסקות הזו היא הצלחה? כי התכלית של DART הייתה לבחון את האפשרות להסיט באמצעות התנגשות אסטרואידים ממסלולם - כאלה שעלולים לפגוע בכדור הארץ, ו-DART הייתה הדגמת תכלית חיה, שהצליחה.
DART אמנם הושמדה, אבל הסוף שלה הוא רק תחילתו של ההליך המדעי. קצת לפני ההתאבדות שלה לתוך האסטרואיד המרוחק כעשרה מיליון קילומטרים מאיתנו, שחררה DART לוויין קטן וקובייתי שפותח בידי צוות איטלקי, ותיעד את ההתרסקות. הלוויין המכונה LICIACube, גם ניתח את הרסס שנוצר מההתרסקות אבל הלוויין האיטלקי לא יהיה מסוגל להישאר במסלול סביב צמד האסטרואידים המזועזעים, וימשיך בדרכו בחלל.
מנגד, משימת "הרה" האירופית, שתשוגר ב-2024, ותגיע גם היא לדימורפוס ולאסטרואיד הגדול יותר אותו הוא מקיף, דידימוס שנתיים לאחר מכן, ב-2026, תבדוק את ההשפעות של ההתרסקות של DART.
שורה של טלסקופים מכדור הארץ תיעדו גם הם את ההתרסקות, בהם מערף הטלסקופים אטלס, ויהיו עוד הרבה נתונים לנתח מהניסוי המסקרן הזה של סוכנות החלל האמריקאית (בשיתוף פעולה עם סוכנות החלל האירופית וגורמים נוספים), במטרה הנאצלת של להגן על כדור הארץ מפגיעה של אסטרואידים.
"פגיעת אסטרואיד היא אירוע נדיר ביותר, אולי פעם במאה יש איזה אסטרואיד שאנחנו באמת מודאגים ממנו", אמר לינדלי ג'ונסון, קצין הגנה פלנטרית בנאס"א, והוסיף: "ולמרות שאין אסטרואיד ידוע כרגע שנמצא במסלול התנגשות בכדור הארץ, אנחנו יודעים שיש כמות גדולה של אסטרואידים בחלל איפשהו הרחק מכאן".
החללית הזעירה (יש שיכנו אותה כגשושית) שידרה תמונות למרכז הבקרה עד לרגע ההתנגשות, שהתרחשה במרחק של כ-11 מיליון ק"מ מכדור הארץ - מרחק הנחשב קרוב יחסית - ובמהירות של 24,140 קילומטרים לשעה. בימים הקרובים, כך מבטיחים בנאס"א, יפורסמו צילומים וסרטונים של רגע הפגיעה.