אם היינו מביטים על כדור הארץ מהחלל לפני 20 שנה והיינו משווים אותו לתמונה עדכנית, היינו שמים לב למשהו מוזר: הוא נראה קצת פחות בוהק. מחקר חדש, המבוסס על 24 שנות נתונים מלווייני CERES של נאס"א, מאשר את התחושה הזו ומגלה תופעה מדאיגה: כדור הארץ אכן הופך ל"כהה" יותר, כלומר, הוא מחזיר פחות אור שמש לחלל ובולע יותר אנרגיה.
אבל כאן הסיפור מסתבך: התופעה הזו לא מתרחשת באופן שווה. חצי הכדור הצפוני (שבו אנו חיים) מתכהה בקצב מהיר יותר מחצי הכדור הדרומי. במילים פשוטות, הצפון מתחמם מהר יותר, והסיבות לכך הן שילוב של מה שצפוי, ומה שמפתיע לחלוטין.
האשם הצפוי: הקרחונים הנמסים
הסיבה הראשונה להתכהות היא תופעת האלבדו - יכולת ההחזרה של אור השמש. משטחי קרח ושלג לבנים הם כמו מראות ענק, והם מחזירים את רוב קרינת השמש בחזרה לחלל. לעומתם, האוקיינוסים והאדמה כהים ובולעים את הקרינה והופכים אותה לחום.
כשהקרחונים בקוטב הצפוני נמסים בקצב מבהיל (הקוטב הצפוני מתחמם פי ארבעה מהר יותר משאר העולם), משטחים לבנים ובוהקים מוחלפים במים כהים, הסופגים את קרינת השמש במקום להחזיר אותה לחלל. התוצאה: פחות אור מוחזר, יותר חום נספג, וההתחממות מאיצה. זהו מעגל קסמים הרסני שמוכר היטב למדענים.
עוד בנושא
נאס"א מזהירה: החמצן בכדור הארץ נגמר מהר מהצפוי. ויש כבר תאריך
"זה מפחיד": אנשים נותרו מבועתים אחרי שצפו בכדור הארץ מהזווית הזו
הטוויסט המפתיע: הבעיה עם אוויר נקי
אבל הסיבה השנייה להתכהות היא פרדוקסלית ומפתיעה הרבה יותר: ירידה בזיהום האוויר.
מסתבר שלחלקיקים קטנים באוויר, המכונים אירוסולים (תוצר של זיהום ממפעלים, מכוניות וספינות), יש תופעת לוואי בלתי צפויה: הם משמשים כ"גרעינים" שעליהם מתעבים אדי מים ויוצרים עננים. יותר אירוסולים באוויר מובילים ליצירת יותר עננים נמוכים, צפופים ובוהקים. העננים הלבנים האלה, בדיוק כמו הקרח, מחזירים קרינת שמש לחלל ומקררים את כדור הארץ.
בעשורים האחרונים, מדינות רבות בחצי הכדור הצפוני הצליחו להפחית משמעותית את זיהום האוויר. התוצאה: האוויר נקי יותר, אך יש פחות "גרעינים" ליצירת עננים. פחות עננים בוהקים פירושם שפחות אור שמש מוחזר לחלל - וחצי הכדור הצפוני מתחמם יותר. תופעה זו נצפתה כשחוקרים גילו שהפחתת פליטות של ספינות משא הובילה להיעלמות "שובלי עננים" בוהקים שהיו נוצרים בעבר בעקבותיהן.
במקביל, בחצי הכדור הדרומי התרחשו אירועים הפוכים: שריפות הענק באוסטרליה והתפרצות הר הגעש טונגה הזרימו כמויות אדירות של אירוסולים לאטמוספירה, מה שאולי הגביר באופן זמני את כמות העננים הבוהקים ותרם להרחבת הפער בין שני חצאי הכדור.
אז מה זה אומר מבחינתנו?
הפער ההולך וגדל ב"מאזן האנרגיה" בין שני חצאי הכדור מדאיג את המדענים. באופן טבעי, זרמי האוקיינוסים והאטמוספירה פועלים כדי לאזן את הטמפרטורות על פני הגלובוס. אך הפער כיום הופך לגדול מדי, והמערכות הטבעיות כבר לא מצליחות לפצות עליו.
הדבר עלול להוביל לשינויים קיצוניים בדפוסי מזג האוויר, להפוך את מודלי האקלים שלנו לפחות מדויקים, ולהאיץ את ההתחממות בחצי הכדור הצפוני בצורה בלתי צפויה. המסקנה היא כמובן לא שעלינו לחזור ולזהם את האוויר. המחקר מציג אמת מורכבת ומטרידה: במערכת האקלים הגלובלית, גם לחדשות טובות כמו אוויר נקי יותר יכולות להיות השלכות הרסניות ובלתי צפויות.