איך זה מרגיש לנהל בית חולים? המשחק המושלם להעביר את הזמן בבידוד

פאניקה מוחלטת בבית החולים. כל הרופאים רצים מחדר לחדר. עשרות מטופלים נלחמים על כל מקום המתנה פנוי, צובאים על מכונות המשקאות ומשתלטים על תאי השירותים. במחלקות האשפוז נגמרו מזמן המקומות, וגם מיטות במסדרון אינן פיתרון אחרי שצמצמו את כל המסדרונות כדי לבנות עוד ועוד חדרים. התיאור למעלה אינו חזון של מה שיקרה כאן אם לא נצליח לבלום את התפשטות מגפת הקורונה, אלא תיאור של עוד שלב טיפוסי ב-Two Point Hospital, משחק ניהול בתי-חולים שיצא ממש לאחרונה לקונסולת המשחק, בטיימינג שאם לא היינו יודעים טוב יותר - היינו חושבים שהוא מכוון.

אם נהגתם לשחק במחשב בשנות ה-90, אולי אתם זוכרים את Theme Hospital. זה היה משחק ניהול בתי חולים מבית היוצר של SimCity, בימים בהם הז'אנר הזה היה די פופולרי. Two Point Hospital הוא "רימייק רוחני" לאותו משחק ישן: חלק גדול מצוות היוצרים עבד על שני המשחקים, והם מרגישים מאוד דומה זה לזה למרות השנים הרבות שעברו ביניהם.

העיקרון כאן פשוט מאין כמותו: בכל שלב עליכם לבנות בית חולים לתפארת. בהתחלה הבניין אותו תקבלו יהיה ריק, ותתבקשו לבנות בתוכו חדרים שונים, לגייס אנשי צוות, לא לשכוח להציב ספסלים ומכונות שתייה כדי שלכל החולים יהיה איפה לשבת ומה לשתות וכו'. בשלבים המתקדמים יותר תצטרכו גם לנהל את הצוות בצורה דקדקנית: להחליט מי ייצא להשתלמויות, לשלוח רופאים לבצע מחקרים וכו'.

זה נשמע מסובך, אך המשחק עושה עבודה נפלאה בלהכניס אתכם לעניינים. שלושת השלבים הראשונים מוקדשים ללימוד כל הטכניקות המרכזיות, כאשר כל שלב נוסף יציב בפניכם אתגרים נוספים כדי לשמור על העניין, כמו למשל לא לשכוח להתקין רדיאטורים בבתי החולים שנמצאים בפסגת הרים מושלגים כדי להשאיר את החולים חמימים ונעימים (אבל לא להתקין יותר מדי רדיאטורים, כי בכל זאת כל הציוד הרפואי הזה די דליק בסופו של דבר).

אם כל זה מרגיש לכם מעט עגום, אל תיבהלו: המשחק הזה שם הרבה דגש על חוש הומור. המחלות בהם תצטרכו לטפל תמיד תהיינה היתוליות (מגיפה של ליצנים שצריכה להיכנס לחדר טיפול מיוחד שיהפוך אותם שוב לאנשים רגילים, למשל), חולים שחס וחלילה ימותו יהפכו לרוחות רפאים חמודות וגם אם בית החולים שלכם ייכנס להפסדים גדולים תמיד תוכלו למחוק הכל ולהתחיל מהתחלה. ההרגשה של המשחק הזה, למרות כל החולי שמוצג בו, מאוד נעימה.

במונחים רבים, Two Point Hospital מרגיש כמו המשחק שנתן לו השראה, זה שיצא במקור בשנת 1997. זה כולל את חוש ההומור ששוכפל כמעט במדויק, אך גם את רוב טכניקות המשחק. למרבה הצער, לא מדובר כאן במשחק חדשני במיוחד. הוא כמובן נראה טוב יותר מ-Theme Hospital ומסוגל לעשות קצת יותר, אבל בסופו של יום מדובר במשהו שמרגיש הרבה יותר כמו רימייק מאשר משחק חדש לגמרי.

צריך לשבח גם את ההתאמה לקונסולות המשחק. על פי מיטב המסורת, משחקי ניהול שכאלה תמיד עדיף לשחק בעכבר ומקלדת, ונסיונות עבר להתאים אותם לשלטי הקונסולות בדרך כלל לא ממש מצליחים. ב-Two Point Hospital הכל פשוט עובד: התפריטים פשוטים מאוד, כך שקל לנווט בהם ולהגיע לכל מה שאתם רק רוצים תוך 2-3 לחיצות. גם הניווט בבית החולים עצמו, באמצעות הסטיק האנלוגי, מדויק מספיק כדי לאפשר לכם לשרטט במדויק חדרים חדשים או להרים רופאים ולהעביר אותם מחדר לחדר.

גרסת ה-Switch ששיחקתי (בעיקר במצב נייד) עבדה מצויין, ומלבד נפילות פריימים פה ושם לא נתקלתי בתקלות טכניות. גרסאות ה-Xbox וה-Playstation מציגות רזולוציה טובה יותר וביצועים חלקים יותר, אך אני לא מתחרטת שבחרתי לשחק דווקא בקונסולה ההיברידית של נינטנדו, שמאפשרת לי לקחת את בתי החולים שלי לכל מקום.

למרות שהוא לא חדשני כמעט בכלל, Two Point Hospital הוא משחק ניהול ממכר, משעשע ומומלץ מאוד. אולי חשוב מזה: הטיימינג שלו הופך את המשחק בו לחוויה הכי מרגיעה שתוכלו לתת לעצמכם בלב כל שיגעון הקורונה. אחרי שהצלחתם לרפא ליצנים מלחיצים, להסיר סירים מראשים של אנשים ולצבוע מחדש אנשים שהפכו לשחור-לבן, ההתמודדות הנפשית עם הנגיף החדש קטנה עליכם.