החיפוש אחרי סימני חיים על מאדים נמשך והתוכנית של NASA להחזרת דגימות ממנו אמורה להסתיים בתחילת העשור הבא - אבל יש מדען אחד שטוען שמאוד ייתכן שכבר מצאנו חיים על הכוכב האדום, לפני כמעט 50 שנה, ואז (תוך יצירת רושם ראשוני גרוע מאוד) - חיסלנו אותם.
הרבה לפני שהרובר קיוריוסיטי הצמיד את גלגליו הרובוטיים לקרקע מאדים, שתי נחתות הקדימו אותו. תוכנית ויקינג של נאס"א יצאה לפועל בשנת 1975, והיא סיפקה את התמונות הראשונות אי פעם משטח המאדים, כשבמקביל הנחתות ערכו בדיקות ביולוגיות על אדמת המאדים, כשמטרתן המוצהרת הייתה לחפש סימני חיים.
ממצאי הגשושיות גרמו לשינוי בצורת החשיבה של המדענים על כדור הארץ בקשר לקיום מים על מאדים. הגישושיות גילו צורות גאולוגיות רבות שבדרך כלל נוצרות מכמויות גדולות של מים זורמים. במקומות רבים התגלו ערוצי נחלים ענקיים. התגלו עדויות לשיטפונות מים אשר פרצו ככל הנראה דרך סכרים, חצבו עמקים עמוקים, חרצו חריצים בסלע ונעו על פני אלפי קילומטרים. באזורים נרחבים בחצי הכדור הדרומי נמצאו רשתות מסועפות של ערוצים ונחלים, שהצביעו על כך שפעם ירדו גשמים על מאדים. צלעות הרי געש על פני מאדים נמצאו דומים להרי הגעש בהוואי ולכן הועלו סברות כי הם נחשפו בעבר לגשם. מספר מכתשים נראו כאילו העצם הפוגע פגע באדמה בוצית.
עוד על המאדים
זה מדהים: צילום חדש של כוכב מאדים כפי שמעולם לא ראיתם
מדענים תיעדו עיגולים מושלמים על מאדים
אבל היו גם ניסויים שסיפקו תוצאות בלתי צפויות ובילבלו את המדענים. הנחתות ביצעו שלושה ניסויים. הניסוי הראשון הניב תוצאות חיוביות לקיום מטבוליזם, אבל תוצאות שליליות של שני הניסוים האחרים, בהם לא נמצאו חומרים אורגניים, גרמו למדענים להניח כי התוצאה החיובית של הניסוי הראשון נגרמה מתהליך כימי לא־ביולוגי (או במילים פשוטות יותר - בחלק הראשון של הניסוי נמצאו עקבות של חומרים אורגניים עם כלור, אבל הההערכה היא שאלו היו מזהמים שהובאו בטעות על ידי הנחתות מכדור הארץ).
בחלק נוסף של הניסוי נוספו מים המכילים חומרים מזינים ופחמן רדיואקטיבי (פחמן-14) לאדמת מאדים. הרעיון היה שאם יש חיים על כוכת הלכת, המיקרואורגניזמים יצרכו את החומרים המזינים ויפלטו את הפחמן הרדיואקטיבי כגז. בעוד שבניסוי הראשון אכן נמצא סימנים לפליטת הגז הרדיואקטיבי הזה (שניסוי בקרה קודם לא מצא), שאר התוצאות היו לא החלטיות. באתר המדעי iflscience הסבירו שאם חיידקים היו קיימים באדמה, מתן יותר חומרי מזון רדיואקטיביים ודגירה שלהם לאורך זמן אמורה לייצר יותר גז רדיואקטיבי. אבל הזרקה שנייה ושלישית של התערובת לא הובילה לייצור גז נוסף. ההנחה הייתה שה"אשם" בתוצאה החיובית הראשונית היה פרכלורט או על-כלורטפ, תרכובת המשמשת בדלק רקטות, שגרמה לשינוי בחילוף החומרים המזינים.
עם זאת, ישנה אופציה אחרת. פרופסור דירק שולץ'-מקוך, מומחה למגורים פלנטריים ואסטרוביולוגיה מהאוניברסיטה הטכנית בברלין, מציע שהוספת המים לניסוי הייתה טעות וייתכן שהיא זו שהרגה את החיידקים שניסינו למצוא.
במאמר שפורסם ביוני במגזין BigThink, הוא הביא דוגמאות לחיים על פני כדור הארץ שנמצאים בסביבות הקיצוניות ביותר, למשל חיידקים שנמצאים כולם בתוך סלעי מלח ושואבים לחות מהאוויר. שפיכת מים על החיידקים האלה תהרוג אותם, מה שייתכן מסביר מדוע ההזרקות הנוספות של החומרים המזינים לא הביאו לזיהוי של גז רדיואקטיבי - אם הוטבעת במים על ידי רובוט חייזר, הגיוני שלא תהייה כל כך רעב.
פרופ' שולץ-מקוך הציע בעבר את האפשרות שלחיים על מאדים יכולים להיות מי חמצן בתאים שלהם. "להתאמה כזו יש יתרונות מיוחדים בסביבת המאדים - כמו נקודת קיפאון נמוכה, מקור לחמצן והיגרוסקופיות (היכולת של חומר למשוך מולקולות מים מסביבתו באמצעות ספיחה)", הוא כתב במחקר משנת 2007.
"אם נניח שחיים שנוצרו על המאדים עשויים היו להסתגל לסביבתם על ידי שילוב מי חמצן בתאים שלהם, זה יכול להסביר את תוצאות הניסויים של תוכנית ויקינג", הוא הסביר והוסיף את מה שכולכם בוודאי חשבתם עליו - ספקטרומטר המסה של כרומטוגרף הגז חימם את הדגימות לפני שניתח אותן. "אם תאי המאדים אכן מכילים מי חמצן, זה היה הורג אותם. יתרה מכך, זה היה גורם למי החמצן להגיב עם כל מולקולה אורגנית שנמצאת בסביבה ביצירת כמויות גדולות של פחמן דו חמצני - וזה בדיוק מה שהמכשיר זיהה".
למרות שזו חתיכת השערה, אם היא נכונה זה אומר שהמין האנושי מצא חיים על מאדים לפני כמעט 50 שנה, ואז מיד הרג אותם.