שנה חלפה מאז השקתה המתוקשרת של ת'רדס, "הטוויטר קילר" של מארק צוקרברג. ההבטחות היו גדולות, הזינוק הראשוני היה מטאורי, אבל המציאות, כמו תמיד, טפחה על הפנים והתברר כי הדרך למיליארד משתמשים עוד ארוכה. שנה אחרי, ת'רדס עדיין תקועה בין הרצון להיות "הכיכר העירונית" החדשה של האינטרנט לבין חוסר היכולת להגדיר את עצמה ולהציע אלטרנטיבה אמיתית ל-X (לשעבר טוויטר).
וההשקה של ת'רדס הגיעה בתזמון מצוין - בדיוק כשהכאוס של טוויטר הגיע לשיאו ומשתמשים רבים חיפשו אלטרנטיבה. הרשת החברתית החדשה של מטא הגיעה ל-30 מיליון משתמשים כבר ביום הראשון, ומאז צברה 175 מיליון משתמשים פעילים בחודש, כך סיפר צוקרברג לפני כמה ימים. עם זאת, הגרסה הראשונית של הפלטפורמה הרגישה לא גמורה. לא הייתה גרסת ווב (דפדפן), הפיד הכיל פוסטים לא מסוננים ומלאי שנאה, ולא היה ניתן למחוק את החשבון בפלטפורמה בלי להיפרד גם מחשבון האינסטגרם.
ואם נדבר מספרים, הערכות הן שבסוף חודש יולי ת'רדס איבדה יותר מ-80% מהמשתמשים שהיו לה בימים הראשונים של ההשקה.
אתגרים בדרך להצלחה
כיום, שנה אחרי, עדיין לא ברור מה בעצם המטרה של ת'רדס. אדם מוסרי, מנכ"ל אינסטגרם (שמשמש גם כמנכ"ל ת'רדס) אמר כי "המטרה היא לא להחליף את טוויטר", אלא ליצור "כיכר עירונית" למשתמשי אינסטגרם ו"מקום פחות כועס לשיחות". אבל בפועל, ישנם עדיין כמה נושאים שמונעים מהפלטפורמה להגשים את החזון הזה.
אחד הנושאים הבולטים הוא הכניסה המאוחרת של ת'רדס לאיחוד האירופי. בעוד שהאפליקציה הושקה ברחבי העולם ביולי 2023, היא הגיעה לאיחוד האירופי רק בדצמבר, כחצי שנה לאחר מכן. העיכוב, שנבע מהתאמות רגולטוריות, פגע במומנטום של ת'רדס והותיר את משתמשי האיחוד האירופי מאחור, בשיא ההצלחה וההייפ התקשורתי.
נושא נוסף שמקשה על ת'רדס להתחרות ב-X הוא היעדר הודעות פרטיות. בעוד ש-X מאפשרת למשתמשים לקיים שיחות פרטיות, ת'רדס מגבילה את האינטראקציות לציבוריות בלבד. הדבר מונע מת'רדס להפוך לפלטפורמה לשיחות אישיות ואינטימיות יותר, ומגביל את השימוש בה לדיונים פומביים בלבד.
לצד זה, ת'רדס קשורה באופן הדוק לאינסטגרם, וזה יכול להיות גם יתרון וגם חיסרון. מצד אחד, הקישוריות הזו מאפשרת למשתמשים להגיע בקלות לחברים ועוקבים מאינסטגרם. מצד שני, זה יוצר תלות באינסטגרם, וזה יכול להיות בעייתי עבור משתמשים שמחפשים פלטפורמה עצמאית. ואם לא די בכך, בעיה נוספת היא האלגוריתם שמאחורי הפיד הראשי. הוא מציג פוסטים ישנים, גם בזמן אירועים חדשותיים חשובים, ומעדיף סיפורים אישיים קשים על פני תוכן איכותי ורלוונטי.
אתגרים ובעיית זהות
האם ת'רדס הוא כישלון? נראה שכן, לפחות אם מסתכלים על התמונה הגדולה. אמנם בארצות הברית יש דיווחים על הצלחה מסוימת, אפילו יותר מאשר ל-X, אך במבט גלובלי, הפלטפורמה לא עמדה בציפיות הגבוהות של "טוויטר קילר". נכון ליולי 2024, לת'רדס יש רק 175 מיליון משתמשים פעילים בחודש, מספר זעום לעומת כ-400 המיליון של X. יתרה מכך, המספר שצוקרברג מציג כנראה לא משקף את כמות האנשים שבאמת בוחרים להשתמש בת'רדס באופן קבוע, אלא יותר את היכולת של מטא לדחוף את הפלטפורמה החדשה בכל דרך אפשרית בפייסבוק ובאינסטגרם.
למעשה, ת'רדס נולדה בצלן של ענקיות: מצד אחד, טוויטר, עם קהילת המשתמשים הנאמנה שלה, ומצד שני, אינסטגרם, אימפריית הוויז'ואל של מטא. הבעיה היא שת'רדס לא מצליחה להשתלב באף אחד מהעולמות האלה.
מצד אחד, אושיות טוויטר מגלות שהנוסחה המנצחת שלהן לא עובדת בת'רדס. הסרקזם המושחז, הדיונים הסוערים והבדיחות הפנימיות פשוט לא מתורגמים טוב לפורמט של ת'רדס. מצד שני, כוכבי אינסטגרם, שרגילים לספר סיפור דרך תמונות וסרטונים, מתקשים לייצר תוכן מעניין בפלטפורמה שמתבססת על טקסט.
אז מה בעצם ת'רדס מנסה להיות? האם היא עוד ניסיון של מטא לחקות את טוויטר? או שאולי היא מנסה ליצור משהו חדש לגמרי? כרגע, היא מרגישה כמו הכלאה מוזרה בין שתי הרשתות, בלי שום ערך מוסף אמיתי. אפילו אני, בתור משתמש, מוצא את עצמי מתנהג אחרת לגמרי בכל אחת מהן. ולפני שמטא תתחיל להציף אותנו בפרסומות גם בת'רדס, היא חייבת לענות על שאלה קריטית: למה אנחנו צריכים עוד רשת חברתית בחיים שלנו? כי בינינו, אנחנו כבר מוצפים.